לזכרו של אמיר שבח ז"ל

מיכה שביט 13.10.2013 09:33
אמיר שבח

אמיר שבח


הגעתי לגדוד 79 שישב בטסה ביוני 72 לאחר קורס חובשים יחד עם חברי אמיר סלע. לאחר התגברות על ההלם הראשוני של סביבה זרה לחלוטין, מרחק גדול מהבית והרבה חול למדתי להסתגל למציאות החדשה ואף להנות ממנה. תקופה של קו – עורף – קו – עורף. אימונים, יציאות ארוכות לשטח , שקם רפידים הענק והמלא בכל טוב , סרטים בבח"א בעורף.



הגעתי לגדוד 79 שישב בטסה ביוני 72 לאחר קורס חובשים יחד עם חברי אמיר סלע. לאחר התגברות על ההלם הראשוני של סביבה זרה לחלוטין, מרחק גדול מהבית והרבה חול למדתי להסתגל למציאות החדשה ואף להנות ממנה. תקופה של קו – עורף – קו – עורף. אימונים, יציאות ארוכות לשטח , שקם רפידים הענק והמלא בכל טוב , סרטים בבח"א בעורף.

שמירות רבות , סיורים, מעוזים ותעוזים בקו. במרפאה התגבשה היררכיה צבאית ברורה של ותיקים וצעירים וכך העביר כל אחד את זמנו בשנים הנעימות 1972-73 עד לשחרור המיוחל.

כמובן שב 6 לאוקטובר הכל השתנה. כיומיים לפני כן כינס המג"ד מוני ניצני ז"ל את כל הגדוד בחדר האוכל ברפידים (היינו אמורים לרדת לקו ב 9 לאוקטובר) והסביר לנו על התרגיל הצבאי הגדול שמתכננים המצרים. בשבת בשעה 1400 ישבנו כהרגלנו על הספסל מחוץ למרפאה והבטנו כלא מאמינים  על היעפים של מטוסי המיג המצריים ופטריות העשן העולות מכיוון בסיס חיל האוויר.

מיד עלינו על הרכבים ונענו מערבה לכוון התעלה. התמקמנו ליד טסה, הקמנו תאג"ד ובאותו ערב כבר קלטנו פצועים וביניהם הסמג"ד יעבץ ז"ל .

המשך המלחמה עבר עלינו במעין שגרה. רוב הזמן שהינו על ציר "עכביש" העמוס וטפלנו בפצועים אך לא היה לנו קשר ישיר עם הגדוד וסופחנו למפח"ט 460.

ב 16 או ב17 לאוקטובר הודיע לנו הרופא ד"ר דב פלדברג שלמחרת אנחנו צולחים והוא יחד עם החוג"ד אורי בר והחובשים אורי אדיר, אמיר סלע ואמיר שבח, שבקש אף הוא להצטרף,  עברו לצד המצרי ואני עם ה"צעירים" בן ציון קהלני (בן דוד של אביגדור וגם אלוף סיני בשש בש) , ישראל אלבוים וזאב נוימן הצטרפנו אליהם למחרת יחד עם כל מפקדת החטיבה. בלילה הם חטפו הפגזה כבדה .

אורי בר ואמיר סלע נפצעו קל יחסית אבל אמיר שבח, הרמת גני העליז והחייכן , ספג רסיס בראשו ופונה מחוסר הכרה לרפידים ומשם לתל השומר. הוא מעולם לא התעורר מהפגיעה הקטלנית וכאשר הייתי בא לבקרו בבית לוינשטיין הייתי נזכר בתקופה שבילינו יחד עד היום ההוא. אמיר נפטר ב 1978 – יהי זכרו ברוך.

אנו המשכנו להתקדם עם המפח"ט עד לעיר סואץ שם הסתיימה המלחמה. מיד חזרנו לרפידים ולאחר מכן לביר תמדה שם הכשירה החטיבה מפקדי טנקים וקציני שריון חדשים.

עברתי את המלחמה ללא פגע. אני חושב שהעובדה שהייתי צעיר בן 20 חסר דאגות סייעה לי לצאת ממנה גם בריא נפשית. לאחרונה חדשתי קשר עם חברי, בן מחזורי, אמיר סלע ואנו נפגשים מדי פעם ומעלים זכרונות נעימים יותר ופחות מן התקופה ההיא ותמיד מזכירים גם את ידידנו אמיר שבח .

 



הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה

 הקמת האתר וניהולו ע"י עפר דרורי