נפטר גיבור ישראל - מוני ניצני ז"ל

עפר דרורי בתוך: שריון, 42, נובממבר 2012, עמוד 72 05.12.2012 20:55
נפטר גיבור ישראל - מוני ניצני ז"ל


לפני מספר שנים בשיחה איתו, שאלתי על החלטתו לפנות את מחנה הגדוד כמה ימים לפני המלחמה, בניגוד לכול פקודה שקיבל. מוני סיפר לי שכמה ימים לפני המלחמה יצא לסיור בקו (גדוד 79 היה אמור לתפוס את קו התעלה ביום א' 7 באוקטובר 1973), ואז הוא אמר: "הרמתי משקפת, ראיתי את כל הצבא המצרי ואמרתי לעצמי זו מלחמה". אפשר להגיד כי מוני הציל חיים כבר בדקות הראשונות של המלחמה.



הבשורה הרעה היכתה בי על אף שהיו לי כמה התרעות. בחודשים האחרונים הייתי בקשר עם תלמה רעייתו והבנתי שמצבו הבריאותי של מוני מדרדר. זאב פרל (לעולם יישאר מ"פ ו' עבורי) צלצל אלי יומיים לפני הפטירה וגם הוא לא היה איש בשורות, ובכל זאת הייתה לי תקווה...

את מוני הכרתי בסך הכול חודש לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים, בעת הצטרפנו, פלוגת החרמ"ש - פלוגה י' לגדוד. סיימנו אימון לוחם במחנה נתן בבאר שבע וירדנו לסיני כפלוגה מבצעית בגדוד 79 של סא"ל מוני ניצני. מטבע הדברים אין ממש הכרות בין מג"ד לבין חייל פשוט ובכל זאת אני זוכר אירוע אחד משמעותי ביותר. היה זה מספר ימים לפני פרוץ המלחמה ובצבא הוכרזה כוננות ג', והכול בגלל תרגיל מצרי גדול. מוני אסף אותנו יחד עם שאר חיילי הגדוד לאולם השק"ם ומסר לנו את עיקרי הדברים. הצבא המצרי נערך לתרגיל גדול, סופו של התרגיל בתעלת סואץ, וצה"ל נערך בכוננות מלאה כדי להרתיע את המצרים מלתקוף. אלה היו האמירות הצה"ליות הרשמיות אבל מוני לא הסתפק בהן והוסיף "אבל אני מאמין שזו הולכת להיות מלחמה וניערך בהתאם". אמר ועשה. בניגוד לכול הצבא, בניגוד לכול כוחות האוגדה והחטיבה, יצאנו בהוראת מוני המג"ד לשטח, לחניוני יום תחת רשתות הסוואה, כי "מוני החליט שתהיה מלחמה". לכן גם לא הופתענו כאשר מטוסים מצריים תקפו חמש דקות לפני השעה שתיים בצהרים ביום הכיפורים את בסיס חיל האוויר ברפידים ולאחר מכן גם את בסיס הגדוד הסמוך לשדה התעופה. המטוסים המצריים הטילו פצצות על המחנה הריק והיינו אולי הגדוד היחיד בסיני שלא היו לא נפגעים מהתקפה מצרית זו.

לפני מספר שנים בשיחה איתו, שאלתי על החלטתו לפנות את מחנה הגדוד כמה ימים לפני המלחמה, בניגוד לכול פקודה שקיבל. מוני סיפר לי שכמה ימים לפני המלחמה יצא לסיור בקו (גדוד 79 היה אמור לתפוס את קו התעלה ביום א' 7 באוקטובר 1973), ואז הוא אמר: "הרמתי משקפת, ראיתי את כל הצבא המצרי ואמרתי לעצמי זו מלחמה". אפשר להגיד כי מוני הציל חיים כבר בדקות הראשונות של המלחמה.

עברו יומיים של קרבות בלימה קשים ומוני נפצע קשה ופונה לאחור. הגדוד נפגע קשה, רבים היו הנפגעים, ביניהם הסמג"ד יעקב יעבץ שנהרג, מ"פ ו' זאב פרל יבדל לחיים טובים שנפצע קשה, ומ"פ ח' עמוס וינטרוב שנהרג, וכן נהרג גם חגי תור מחליפו מהגדוד.

בעת שהגדוד המשיך להילחם, התחילה המלחמה האישית של מוני בפציעת הראש החמורה שלו. הפציעה הביאה איתה קשיים מרובים, בריאותיים, אישיים, כלכליים ואחרים במשך שנים רבות, וכאיוב בזמנו חווה מוני בנוסף אובדן של אישה ובן.

הקשר עם מוני נמשך שנים רבות במידה כזו או אחרת, והתחדש לפני כעשר שנים בעקבות כתבה שקראתי עליו, וממנה שמעתי קריאה לעזרה. מספר חברים מהגדוד התגייסו לסייע ומאז נשמר הקשר ברציפות. בשנים האחרונות התחזק הקשר והתרחב, הרבה הודות לפעילות של אל"ם (במיל') רמי מתן, בחיבור חיילי הגדוד מחדש.

מוני קיבל את עיטור הגבורה במבצע סיני. בכתב העיטור נכתב: בשעת הפעולה במְצָרים, במסגרת "מבצע קדש" נפתחה אש חזקה על הזחל"ם בו פיקד סמל שלמה ניצני. נהג הזחל"ם נהרג מיד. סמל שלמה ניצני לקח את הגה הזחל"ם ובאש החזקה נסע קדימה, חילץ מספר פצועים שנפלו מזחל"ם שנסע לפניו, העלה את הפצועים לזחל"ם וכול זאת תחת אש כבדה של האויב. לאחר מכן הפעיל מספר כלי נשק, שהיו בידי הפצועים, נגד עמדות האויב ושיתק אותן. על ידי פעולה זאת הציל חיי פצועים, וחיי חיילי יחידתו. על מעשה זה הוענק לו עיטור הגבורה. ניסן תשל"ג אפריל 1973, משה דיין, שר הביטחון. מוני היה אחד מארבעים לוחמים אשר זכו בעיטור הגבורה מקום המדינה.

על לחימתו במלחמה יום הכיפורים קיבל מוני את עיטור המופת. בכתב העיטור נכתב: "ביום 6 באוקטובר 1973 פיקד סא"ל שלמה ניצני על גדוד טנקים, בגזרה שמול העיר איסמעילייה. הכוח שבפיקודו ביצע התקפות חוזרות ונשנות על ראש הגשר המצרי שבגזרה, ובכך שיבש ובלם את מאמץ הצליחה המצרי. מספר הנפגעים של הכוח היה רב. סא"ל שלמה ניצני בעצמו שקד לחלץ את נפגעיו, על אף האש הכבדה של האויב. הוא נפצע קשה תוך כדי קרבות הבלימה. כושר מנהיגותו, עמידתו האיתנה, אומץ לבו וקור רוחו נסכו ביטחון בקרב פקודיו וחיזקו את רוחם. על מעשה זה הוענק לו עיטור המופת. אייר תשל"ה מאי 1975, מרדכי גור, רב אלוף, ראש המטה הכללי". מוני היה אחד משני חיילים בלבד בתולדות המדינה שזכה גם לעיטור הגבורה וגם לעיטור המופת.

סיפורו של מוני לא מוכר לציבור, מוני לא היה איש של יחסי ציבור ולא של דיבורים, ולתהילה זכו אחרים. רק לפני כחודשיים פורסמה כתבה בידיעות אחרונות המביאה עובדה זו לידי הציבור הרחב.

רבים הם אלה שהכירו את מוני בתקופות חייו השונות והמשותף לכולם הוא החותם שהשאיר על כל מי שפגש אותו.

אולי סמלי הוא שמוני נפטר ביום 6 באוקטובר, היום שבו פרצה המלחמה והיום שבו השתנו חייו ללא הכר.

מוני היה גיבור ישראל, מהגיבורים היותר בולטים של האומה שלנו, שמעשיו למען בטחון מדינת ישראל לא ישכחו. ראוי ההר הזה, הר הרצל שבו נטמן, שגיבור כמוהו ימצא בו את מנוחתו האחרונה בקרבתם של גיבורי האומה האמתיים.

יהי זכרו ברוך.



הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה

 הקמת האתר וניהולו ע"י עפר דרורי