הספד לזאב נוימן באזכרת השלושים
|
רק שלא תדאג, כי בכל שנה בערב יום הזיכרון לחללי צ.ה.ל. אנחנו משפחת גדוד 79, פוקדים את כל 123 הקברים של חברנו שנפלו במלחמת יום הכיפורים, ואני אישית אגיע לפקוד גם את קברך ולהניח כאן בכבוד את דגל הגדוד, לכבודך !!!
כבוד הרב…………………...
ואני קראתי לו: האוגדונר … לא לבד כמובן, כי אי אפשר בלי שושי שתבדל לחיים ארוכים וטובים,
את זאב האוגדונר שלי, הכרתי בשנת 1972, מעל 50 שנה חלפו, עת הגיע זאב החובש החדש לפלוגה ח' עליה פיקד עמוס ויינטרוב ז"ל, בגדוד הטנקים המפואר 79, ישבנו אז בתעוז "נוזל" הממוקם כעשרה ק"מ מזרחית לתעלת סואץ, זאב הגיע בצהרי היום ברכב קל והתייצב לפני המ"פ, כולנו, אנשי הצוות והמפקדים, היינו בעיצומו של משחק כדורגל בצל הטנקים, עמוס המ"פ שאל את זאב: אתה יודע כדורגל? זאב השיב : בטח בשמחה, ואז עמוס הוציא אותי עת שימשתי כמפקד מחלקת טנקים והכניס את זאב למשחק במקומי, ששיחק לא רע בכלל … בעיניו של זאב זה היה אות משמיים וככה נוצרה החברות ביננו,
במלחמת יום הכיפורים 1973 - לא ממש לחמנו ביחד אבל מספיק קרוב להיות חלק ממשפחת גדוד 79 בחטיבת הטנקים 14, זאב היה החובש הפלוגתי של פלוגת החרמ"ש בפיקודו של יחיעם ששון (הנמר…) והחל את לחימתו בגזרה הצפונית סמוך לעיר קנטרה, לאחר מכן הועבר לגזרה המרכזית והשתתף בקרבות על ראש הגשר והמעבר לאפריקה, תמיד בתפקיד החובש והמטפל בפצועים, החומל, הסבלני והמקצוען, התפקיד היה תפור עליו ועל אישיותו.
אחרי מלחמת 73, עברו הרבה מאוד שנים שלא שמרנו על קשר, הטראומה היתה קשה מנשוא וזאב התחזק ונאחז בדת היהודית, בלימודיו ובעבודתו במוסד הרב קוק, בשושי רעייתו ובמשפחתו הענפה.
עם חידוש הקשר של מסגרת גדוד 79, בשנת 2008, אחרי 35 שנים של שתיקה, הפך זאב שהתחזק מאד, לאבן הראשה של מפגשי הגדוד, זכר היטב את שעבר וזכר אנשים מהעבר הרחוק, היה מגיע לא לבד, תמיד שושי לצידו, לכל מפגש לכל אירוע אחרי שבדק שהכשרות מתאימה, ללא רכב פרטי , הכל בתחבורה ציבורית ובטרמפים, אבל תמיד היה נוכח ובזמן, זאב לא החזיק ברשיון נהיגה, לא החזיק ברכב ואף דרכון לא טרח להנפיק, כולו היה מרוכז באמונתו ובאהבתו לארץ ישראל בה חי ולא רצה לעזוב כלל, בדרכו הצנועה עם אין סוף סניפים של משפחה עניפה וחברים, זכה בעצמאותו להגיע לכל מקום ולכל שמחה.
כל שנה היה נוכח בהר הרצל ליד קברו של מג"ד 79 - שלמה (מוני) ניצני ז"ל, בתאריך 6 לאוקטובר, היום בו נפצע מוני פצעים קשים במלחמת יום הכיפורים, וגם יום פטירתו, היה עורך את החלק הדתי באזכרה ונותן לכל המשתתפים את הזכות להקריא מתוך החומר שהביא.
במקביל לחידוש הקשר הגדודי, נפתחה קבוצת וואטסאפ הנקראת: "גדוד 79 שלנו לעד", קבוצה שהייתה ועדיין פעילה 24/7, שימשה ומשמשת לאיחוי קרעי המשפחה, לרענון הזכרונות לחיבורים עם חברים שהתרחקו, לברכות ולקרוב לבבות בין חברי משפחת הגדוד, אך בלי פוליטיקה, אנחנו עם ישראל חי, באים מכל גווני הקשת הפוליטית מכל הזרמים העדות וההתיישבויות, אותה אני ניהלתי, זאב היה הדוברמן שלי, אם חס וחלילה מישהו היה חוטא במילה לא ראויה או ברמז פוליטי כזה ואחר, תוך דקות הייתי מקבל הודעה מכבוד הרב אשר היה איש של אותיות, ירון שים לב, לטיפולך. כמובן שלא יכולתי לעבור על הערותיו ללא תגובה, ופעלתי באופן שהשביע גם את רצונו.
ואז הגיעה הקורונה, לפני כחמש שנים, נפתחה קבוצת קשר חדשה, הנקראת היום: "צוות ברקוביץ" ע"ש יעקב ברקוביץ ז"ל, חברנו שהלך לעולמו השנה, קבוצה זו מתוך כלל משפחת גדוד 79, נפגשת עד היום כל יום שישי בזום, לפני כניסת שבת לשיחת נעימים ועדכונים, בקרבה יותר אינטימית, מה שהפך את הפורום לקבוצה טיפולית בעיני עצמנו ללא כל גורם זר או חיצוני וזאת לדעתי המתכונת הטובה ביותר לטיפול. את רבע השעה האחרונה נתתי לזאב, לספר לנו על פרשת השבוע, הוא לקח משימה זאת ברצינות רבה ולא היה מחסיר אף מפגש מכל מקום בו הוא היה נמצא ומתכונן לבלות את השבת, כולנו הקשבנו לו בהקשבה מלאה ובסוף גם עלו שאלות שלעיתים אפילו זאב לא ידע את התשובה, אך הוא בדק אצל אחרים ותמיד הקפיד לחזור אלינו עם תשובות - אדם ללא חובות.
בפורום הזה גם התבשרנו על מחלתו הנוראית והוא שיתף אותנו בכל התהליך אותו עבר מבחינה רפואית, דיאגנוזה, רופאים, בתי חולים, נסיעות וכל אשר עבר או חשב, כל שביקש בעת האחרונה זה רק להתפלל עליו "זאב בן מלכה", זכינו לראותו בזום בחדר עבודתו למרות שהיה חלש ועייף, כעשרה ימים לפני לכתו מאיתנו.
לפני כשנתיים פלוס, ביקשה הקטנה שלי לסגור מעגל: "כדת משה וישראל" זה היה חשוב לה מאד, אנחנו לא צעירים, ואני, הנמצא בסכסוך ארוך שנים עם אלוהים, הסכמתי בתנאי, שרק זאב נוימן יטפל בארוע, אכן הוא לקח את המשימה ברצינות, (לא לבד עם שושי כמובן…) , טיפל, דיבר, סיכם חתם את כל הנדרש, ובערבו של יום, לפני השקיעה במתחם הדשא של קיבוץ אורטל ברמת הגולן, בחודש אוקטובר 22, בנוכחות משפחת גדוד 79 בלבד, חיתן אותנו כדת משה וישראל באופן הכל כך מיוחד לו, באושר במאור פנים ועיניים, בחיוך ביישני מבעד הזקן הלבן, אני בטוח שגרמנו לו אושר, ואני זכיתי בעוד נקודת זכות אצלו.
ולסיום, למה : האוגדונר??? כשנפגשים שואלים מה שלום הילדים? הנכדים? הנינים?, אני לא הצלחתי ועד היום איני יודע כמה? בצניעותו ובבישנותו הרבה, אך מבין הסיפורים והשמחות של משפחת נוימן, הבנתי שמדובר כאן בגדוד, סליחה: חטיבה, סליחה: אוגדה… ולכן הוא האוגדונר שלי וכך אזכור אותו לעד,
זאב יקירי, בשמי ובשם כל לוחמי גדוד 79 והמשפחות השכולות, מבכים את לכתך המוקדמת, נוח בשלום על משכבך, היית אדם נפלא בדרכך ובנחישותך כך אהבתי אותך וכך אזכור אותך לעד.
נ.ב.
רק שלא תדאג, כי בכל שנה בערב יום הזיכרון לחללי צ.ה.ל. אנחנו משפחת גדוד 79, פוקדים את כל 123 הקברים של חברנו שנפלו במלחמת יום הכיפורים, ואני אישית אגיע לפקוד גם את קברך ולהניח כאן בכבוד את דגל הגדוד, לכבודך !!!
היה שלום חבר
הוספת תגובה