כנס קמ"ט 2003

ברטי אוחיון 14.01.2011 02:31
כנס קמ"ט 2003





כנס קמ"ט - נובמבר  2003

30 שנה למלחמת יום כיפור

ברטי אוחיון

                                                                                                                                                                     

יוזמי הרעיון לכנס קמ"ט                                                                                                                                                                 

                                            

רמי מתן ויפתח יעקב, הינם יוזמי הרעיון לכנס 30 שנה למלחמת יום כיפור, לאחר מס' שיחות טלפון בין כל הגורמים, התכנסנו לפגישה ראשונה שהתקימה כשנה לפני הכנס.

 

עבודת הצוות

 

הצוות המורחב כלל את :רמי מתן, יפתח יעקב, יזהר דקל, ברטי אוחיון, רוני זילבר, פיני פז, דוד זיו, אילן מטס(אמיתי), הרצל יוסוב, גיורא שמיר, ירון פיק, גורפינקל ואחרים.

בתוך הצוות ביצענו חלוקת עבודה ואחריות לפי נושאים:

צוות משפחות שכולות.

צוות איתור חיילים ושיבוץ קרבי.

צוות להכנת סרט.

צוות להכנת טקס ההנצחה.

צוות למפגש חברים.

צוות לנושאי לוגיסטיקה.

צוות תקציבים.

ההכנות היו,כמו למבצע צבאי וכל זאת בניצוחו של "המפקד"- רמי מתן.

לצוות צורף יוסי עטר, מנהל אומנותי , שנבחר ע"י הצוות לכל נושא הפקת הארוע,אשר יתקיים באודטוריום בלטרון .תוכנית ההפקה כללה, תפאורה, מצגת,סרטונים אודות הגדוד ולהקות זמר.

במהלך שנה שלמה נפגשנו , אחת לשבועיים, כאשר בכל מפגש התקיים סבב דיווחיי סטאטוס של הצוותים. חוויה מיוחדת היוו המפגשים, כאשר מחצית מהזמן ממשיכים לדבר על פרטי האירועים שהתרחשו.

 

  

צוות-הקשר עם המשפחות השכולות

 

אילן מטס

 

ההחלטה להצטרף לצוות המארגן ,היתה פשוטה יחסית. הייתי באותו מצב בו מצאו את עצמם רבים מחברי ולוחמי אותה תקופה - במצב של צורך לעשייה חיובית מסוגים שונים שתסייע ,לשחרר מועקות צבורות של 30 שנה. התחושה של חזרה "לעבודה בצוותים" החזירה אותנו, ערכית ורגשית, למחוזות שבהם גדלנו, שם עוצבה תפיסת העולם שלנו, שהלכה קצת לאיבוד לאורך השנים. העבודה עם המשפחות השכולות, יחד עם רוני זילבר, היתה בבחינת סגירת מעגל, גם אם קטן וצנוע, לתהליך ארוך של אי-יכולת להכיל, ואי - ידיעה איך להתמודד עם אסונות גדולים ועצומים כל- כך, של כל משפחה בנפרד. 

 

רוני זילבר

אני עדיין בקשר עם כמה משפחות שכולות, אך במסגרת יצירת הקשר עם משפחות שלא היו מוכרות לי. נוכחתי שוב ובעוצמה שלא היתה מוכרת לי, עד כמה כמהות המשפחות לקשר כלשהו עם מי מחברי בנם ולמידע, יהיה קשה ככל שיהיה.. מאז אני פשוט כמעט מטיף לכל מי שרק אפשר -"בבקשה צרו קשר עם המשפחות ולו בתדירות נמוכה ככל שתהיה ,זהו בשבילם [במיוחד ההורים ,אלו שנותרו] פשוט "סם חיים".  הכרתי משפחות שעד כמה שזה ישמע מוזר ולא אמיתי או אפשרי אף אחד לא היה איתן בשום קשר עד לשיחת הטלפון של אילן או שלי.. אני יודע שישנם עד היום חברים שיש להם קושי אמיתי להיות בקשר עם משפחת חבר שנפל  אבל מהו הקושי שלהם  לעומת הקושי של המשפחה שאינו נמוג לרגע מזה שנים רבות.

אם כתוצאה מקריאת מילים אלו יווצר קשר ולו אחד ויחיד אבוא על סיפוקי.

 

מלאכת איתור החיילים

 

איתור החיילים

 

ברטי אוחיון, ריכז את העבודה בנוגע לאיתור כל חיילי שתי הפלוגות(פלוגה ז' ופלוגה ח' מגדוד הקמ"ט), המלאכה היתה קשה ביותר ואיסוף הנתונים חייב, מאות שיחות ובירורים, שימוש יעיל בכל פיסת מידע, חיבור של סימני שאלה גדולים, תחקור אודות הצוות הקרבי ועוד.

במרבית השיחות עם החיילים שאותרו, התגובה מהצד השני של הטלפון זהה:

"רגע, רגע אתה מחזיר אותי שלושים שנה אחורה, יש לי צמרמורת בכל הגוף, תן לי להירגע לשנייה" .אכן ההתרגשות היתה עצומה, כל כך הרבה תהיות, שאלות שנשארו פתוחות במשך שלושים שנה, מתחילים לקבל רסיסי הבהרות, חלקיקי תשובות ומידע.                                                                                                                                                                    

בסופו של דבר אותרו כל החיילים, למעט מס' בודד של חיילים שטרם אותרו.

 

שיחות הטלפון

 

כאשר אותרו מספרי הטלפון של החיילים שעד כה לא היה קשר עימם, ברטי התקשר אליהם ובחלק מהשיחות, הדברים התנהלו בדרך הבאה:

- ברטי:"שלום!מדבר ברטי, עם מי אני מדבר?".

- הצד השני:"מדבר ....את מי אתה רוצה?.

- ברטי:"אני מבקש לדבר עם ......(אני מציין את שם המשפחה ושם פרטי)

- הצד השני:"הוא איננו"

- ברטי:נבהל מאד מהתשובה, חושב לרגע,מה עשיתי?. האיש נפטר...

   ("האיש  איננו")

   ואז אני מתאושש מההודעה הקשה ואומר לצד השני:- "אני מצטער, סליחה".

- הצד השני:"על מה אתה מצטער ועל מה אתה מבקש סליחה!!האיש אותו אתה מחפש פשוט נמצא בעבודה, אתה רוצה את מספר הטלפון הנייד שלו?"

בשלב הזה אני נרגע,מדהים המעבר, ממצב של אוי...האיש נפטר .....

למצב של "יש"!!! ,"יש"!!! מצאתי אותו.

 

הטלפונים לאורי רובינשטיין ורפי בביצקי

 

מהצוות, של: נמרוד גאון, נותרו - רפי בביצקי, אורי רובינשטיין, ונתן אורבך.

במלאכת איתור החיילים - לקראת כנס 2003, ברטי מאתר את, רפי בביצקי, המתגורר - בישוב צופית.

 

- רפי בביצקי לברטי: "אני מחפש - מאז המלחמה, את אורי רובינשטיין

      ולא מוצא אותו , אתה יודע היכן הוא גר?."

- ברטי לבביצקי:"עדיין לא איתרתי אותו, אם אאתר אותו, אתקשר אליך".

בשלבים מאוחרים יותר ,אני מצליח לאתר את אורי רובינשטיין, שמח על הקשר שנוצר.

- אורי רובינשטיין לברטי:" שנים רבות, אני מחפש את - רפי בביצקי,אולי אתה יודע, היכן הוא גר?".

- ברטי לאורי:"איתרתי אותו, הוא מתגורר בישוב צופית,היכן אתה גר?".

- אורי לברטי:"אני גם מתגורר בצופית".........

 

 מדהים! שני אנשים מחפשים זה את זה מעל 30 שנה!

מתברר ששניהם מתגוררים באותו ישוב, צופית . ישוב קטן מאד.

 קישרתי בין השניים.

 

  

התוכנית למפגש בלטרון

 

התוכנית כללה :

- מפגש חברים ומשפחות.התרגשות עצומה,אי אפשר לתאר. 

- טקס מול לוח הזיכרון- את הטקס אירגן יפתח יעקב, בטקס הוקראו שמות

  כל   החללים והונחו זרים.

- טקס סיום קורס קמ"ט יחד עם בני המחזור הסדיר, שסיים קמ"ט.

  במסגרת זו הוענקה לכל חניך תעודת סיום וכן מזכרת.

- מפגש באודוטוריום-ברכות,מצגת וסרטונים אודות הגדוד.

  כל האירועים היו מרגשים מאד, חוויה עצומה, תחושה, שזה המעט

    שיכולנו להעניק לחיילים ובעיקר למשפחות השכולות.

                                                                                                                                                 מתוך דברים שאמר רמי מתן  בטקס בלטרון

 

"לפני שלושים שנה, יצאנו שתי פלוגות קורס מפקדי טנקים - מג"ח, למלחמת יום הכיפורים. הקורס היה בשלב הסופי שלו ואנו, מדריכי הקורס, עסקנו בשיבוץ חניכים לתפקידיהם הבאים ותכננו את החופשה בין הקורסים. רק יומיים לפני פרוץ המלחמה הבנו שכנראה הקורס לא יסתיים כפי שתוכנן, ואכן לא טעינו והוא מסתיים לאחר 30 שנה.

 פלוגה ז' בפיקודי ופלוגה ח' בפיקוד נמרוד גאון ז"ל והסמ"פ ארז גורן ז"ל התחילו את המלחמה ב-6 באוקטובר בשעה 14.00 וסיימו אותה תוך אובדן 

לוחמים רבים וטנקים.

הפלוגות, שמהיום השני ללחימה הפכו לפלוגה אחת, לחמו ללא מנוחה בקרבות הבלימה הקשים מול הארמייה השנייה, קרבות בהם עמדנו מעטים מאוד מול רבים, והצלחנו לעצור את שטף ההתקדמות של השריון והחי"ר המצרי, עד שהגענו בסופו של היום השני ללחימה, למצב בו נותרנו ללא תחמושת וללא דלק בטנקים ועם נשקנו האישי בלבד.

הפלוגות המשיכו להילחם ברצף והשתתפו באחד הקרבות הקשים ביותר שידע השריון - כיבוש מתחם החווה הסינית וטיהורו.

 בקרב הזה שינו חטיבה 14, גדוד 79 ושתי פלוגות את פני המלחמה, בכך שהצליחו לכבוש ולהשמיד כוחות שריון, חי"ר ואחרים במתחם החווה הסינית ולפתוח מסדרון פנוי ונקי מאוייב שאיפשר לכוחותינו לצלוח את התעלה לצד המצרי. בכך העתיק צה"ל את הלחימה לשטח האוייב ובכך נקבעה התוצאה הסופית של המלחמה - ניצחון.

 הקרב הזה תבע קורבנות רבים ורק בזכות רוח הלחימה, המקצוענות והדבקות הצלחנו לנצח ולהכניע את האוייב.

הפלוגות איבדו 34 לוחמים, מפקדים, חניכים ותומכי לחימה. 34 משפחות שאצלן השעון עמד מלכת והן חיות את איימי המלחמה והזיכרון, יום יום ושעה שעה.

 אנו, הלוחמים שעברנו, שרדנו והמשכנו הלאה, מצדיעים לחברינו שנפלו וחושבים עליהם רבות. עברו 30 שנה. כנראה שהיה צריך לעבור זמן רב ,עד שיכולנו לקיים טקס כזה כפי שהוא נערך היום. כשאני עומד כאן על הבמה

בלטרון ורואה את הדור הצעיר שלנו מסיים את קורס מפקדי הטנקים של שנת 2003 לבי ולב חבריי מתמלא גאווה רבה מאוד.

רבים מהחיילים והמפקדים הופכים את חובת השירות בצבא לזכות ותורמים הרבה מעבר לאותה חובה בסיסית. דור חיילים זה ביקורתי יותר למתרחש סביבו: הדור הזה חוקר, שואל ומתעניין הרבה יותר מבני דורנו שקיבלו את הדברים כמובן מאליו."

 

 כנס קמ"ט 2003

                                                                        

 

                                                              

צוות ארגון כנס קמ"ט"- :מימין:אילן מטס,הרצל יוסוב,ברטי אוחיון,גיורא שמיר, יזהר דקל,רוני זילבר,רמי מתן,יפתח יעקב.

 

 כנס קמ"ט 2003

                 

                                            טקס סיום קמ"ט 2003


 כנס קמ"ט 2003

  

תעודת סיום קורס שהוענקה לחניכים אחרי 30 שנה

 

 

 

 

 

 

השיר "רעות"

כתב גיורא שמיר

 

גיורא שמיר, היה מדריך בקמ"ט והיה אחד מהצוות המארגן של כנס קמ"ט בלטרון, השיר מבטא היטב את מפגשי צוותי העבודה לקראת כנס לטרון

 

 

הם באים מן הערים, הם באים מהכפרים

הגברים בני שנות החמישים

כאילו לא חלפו השנים, כאילו לא בגרו והפכו לאחרים

הם באים ושמחים ונפגשים

 

מאז אותו צלצול מפתיע, מאז אותו מכתב יקר

שוב התחברה החברותא יחדיו

נר הזכרונות שבלבבם מתעורר

דברים שנשכחו, ארועים שדעכו

החלו לפתע למצוא שוב את דרכם למחשבותיהם וללבם

 

בשנים שחלפו, שלושה עשורים

הם הפכו מילדים, מחיילים לבוגרים

בוגרים בגופם, בוגרים בנפשם ובעצם בוגרים בגילם

 

ילדיהם היום הם בני גילם שלהם , אז

אז - בשנות השבעים.

 שנות הנערות, שנות השובבות

שנים של טרם עול וטרם טעם החיים

 

במבט לאחור הכל נראה וורוד

במבט לאחור הכל היה אז טוב

במבט לאחור מה שהיה לא יהיה

במבט לאחור הימים של אז אינם כמו הימים של היום

 

כך הוא הדבר כשמביטים לאחור

הרע אז נשכח והטוב מתעצם

זוהי מתת אל, עירפולי הזכרון

זכרון-שזוכר רק טוב, טוב וטוב.

 

 

 

 

 

 

מאז אותו צלצול, מאז אותו מכתב

נזרקנו שוב אל אותה תקופה

אל אותה חברות, אל אותה פתיחות

אל אותם דיבורים בלי חשבון.

 

מפגישה לפגישה הלב מתרחב

מפגישה לפגישה הקשר מתהדק

מפגישה לפגישה מחכים לפגישה הבאה

ולא רוצים לחשוב מה יהיה בתום כל אותן הפגישות

 

בשעה שנקבעה הם באים ממרחקים

מי ברכב פרטי ומי ברכב מסחרי

נושאים על גבם את העול של אותו יום

ולמספר שעות הזמן עוצר מלכת

וכולם מפליגים עמוק ורחוק אל העבר של פעם

 

מזכירים את פלוני, מדברים על אלמוני

על מי שחי ועל מי שמת

עם החיים קלה המלאכה

אך עם המתים קשה ההתמודדות

קשה לדבר, קשה לאזכר וקשה אפילו המחשבה

 

 

החיים מושכים קדימה

המשותף מן העבר חזק כמו פלדה

הלוואי ולא יגיע המפגש הבא

שכן אחריו שוב ניפרד לעד.

 

 

תודה לכולם על החוויה הלא צפויה

                                 שזכיתי לה סתם כך ובאופן לא צפוי

                                              באמצע החיים

                                               

                                                   גיורא שמיר

 

 

 



הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה

 הקמת האתר וניהולו ע"י עפר דרורי