דבריו של רמי מתן בכנס הגדודי 2018
משפחות שכולות לוחמים חברים ואורחים.
שוב עברה לה שנה ואנו שוב כאן בלטרון במפגש המסורתי של 196 ו79.
נפגשים כדי להזכיר, להיזכר, לחבק להתחבק ולהיות ביחד.
אנו כל כך שונים זה מזה אבל כל כך קרובים, אנו שעברנו את המלחמה הזו יודעים בדיוק מהו ערך האדם מהם חיים ולצערי מהו מוות ושכול.
חזרנו אתמול מהתכנסות גדולה של מורשת יום הכיפורים ונפגשנו עם עשרות חברים, לוחמים, מפקדים שעברו את המלחמה כמונו, חלקם דיברו אל המצלמה ודבריהם הוקרנו על המסך.
כולם דיברו על קושי, על אבדן אמון על הצורך שמחדל זה לא יישנה ועל הטראומה הלאומית שעברנו.
אבל דיברו על ניצחון על יציאה מהלם ההתחלה התארגנות והצלחה רבה בסופה של המלחמה.
חברים יקרים.
אתם, אתם וכל חברינו לגדוד הייתם שותפים עיקריים ומכריעים להצלחה הגדולה בהשגת הניצחון, הלוחמים והמפקדים של פלוגה ו של זאב פלוגה ז של שמיר, וח של עמוס וי של יחיעם וח של נמרוד וז שלי.פלוגה ח של חגי פלוגה ח של ישראל, פלוגה י של יובל, פלוגה א של אהוד גרוס, פלוגה ח של יאיר, פלוגת קורס מכים חרמש של אריק, פלוגות הצנחנים ששמרו עלינו. וצוותי הטנקים שהגיעו מכל רחבי מדבר סיני וחברו אלינו.
ערב רב של ישראלים לוחמים עם רקע חברתי ואישי שונה מאד שהתקבצו מיחידות רבות ומגוונות ושחברו יחד לאותה מטרה משותפת וחשובה להגן על המדינה לשמור על קיומה.
היינו דתיים וחילונים, ספרדים ואשכנזים, בני ההתיישבות העובדת ועולים חדשים, מבוססים ובני מעמד הפועלים בני העיר והכפר כולם צעירים חסרי ניסיון קרבי קודם שנדרשו אלי קרב ואלי אויב נחוש ויכלו לו.
רבים מאתנו הגיעו לשריון מתוך פקודה שקיבלו ואחרים מתוך התנדבות. לא עברנו מיונים לא ימי סיירות ולא הכנה לצה"ל. התגייסנו עברנו את הקורסים השונים והנה מצאנו את עצמנו בלחימה קשה מאד שתבעה את קורבנותיה הרבים. עשינו את המוטל עלינו בצורה הטובה ביותר והצלחנו להכריע אויב.
רבים היו יכולים לנצל הזדמנות ולא להגיע או לא לחזור אחרי פציעה קלה או נזק לטנק אבל חזרנו חזרתם למרות הכול.
אבל המחיר כבד וקשה 123 הרוגים עשרות פצועים בגוף ובנפש, משפחות שאיבדו את יקיריהם חברים שנפרדו לנצח.
המחיר הזה לווה אותנו ומלווה אותנו כל הזמן והיה צורך לעשות מעשה, לאט לאט התחלנו לאסוף את הגדוד ניצן ראשון היה ב1994 עת נסענו מספר חברים לסיני לאחר מכן ב2003 טקס סיום הקמט ולאחר מכן הכנס הגדול ב2008 הנסיעה לסיני ויתר המפגשים.
לא היה לי קל, מצאתי את עצמי חושב ושואל את עצמי "האם פעלתי נכון? האם המהלך הה יפגע או יעזור? האם היוזמה הזו תצליח או תיכשל?"
אבל כבר בתחילת הדרך מצאנו חבורה של לוחמים שהיו צמאים לקשר הזה, משפחות שלא ידעו דבר אודות נפילת הבן האח על מפקדים שחיפשו את הקשר על תומכי לחימה שחשבו ששכחו אותם. הבנו מהר מאד שהמהלך היה מתבקש ופורה מאד.
פה אני חייב לציין את כל העוסקים במלאכה ומשמרים את הקשר והפעילות תודה לכם.
לפני כ20 שנה אף אחד לא ידע מה עשה הגדוד במלחמה ולא ידע שאת הניצחון הגדול עשו הלוחמים והמפקדים היושבים פה ואלו שאינם.
מאמץ מתמשך בכל האפיקים, תקשורת, ספרות, ראיונות, הרצאות ומפגשים הביאו את הגדוד לקדמת הבמה וההכרה בלחימתו, גבורתו, והשפעתו המכרעת על סיום המלחמה.
ספרים נכתבו, הוקם אתר, כתבות בעיתונות הרצאות, מפגשים ועוד פעילויות רבות
אני חש שגם אחרי 45 שנה קיים צורך עז להמשך המפגשים, השיחות, הדיבורים קבוצות הווטס אפ ומפגשים מזדמנים, אבל מצד שני יש לנו חברים לוחמים שהגיעו לשלב בו הם החליטו לסגור את הפרק הזה בחייהם ולא לחזור אליו.
אני מעריך ומכבד אותם בדרכם.
חברים יקרים משפחת גדוד 79 על כול ענפיה ושלוחותיה תמשיך לקיים את הקשר את הרעות ואת העזרה ההדדית.
אני גאה להיות שייך לקבוצה נפלאה שכזו.