כנס גדוד 79 במלחמת יום הכיפורים 15 באוקטובר 2019
מנחה אשר קירשנבאום
דוברים:
רמי מתן
עמרם מיצנע
ברטי אוחיון:
משפחות שכולות יקרות, מפקדים, לוחמים מגדוד 79 המקורי, לוחמים מגדוד 196-גדוד קורס מפקדי הטנקים, לוחמים מחטיבה 14 ואורחים יקרים.
התכנסנו היום לטקס הזיכרון השנתי, למאה ועשרים ושלושה לוחמים, אשר לחמו בשורות הגדוד ונפלו על משמרתם, לפני 46 שנה, במהלך מלחמת יום הכיפורים 1973 .
במהלך המלחמה,רשמתי בכל יום על דף נייר את סיכום היום במילים בודדות.מיד לאחר המלחמה כתבתי יומן המתבסס על אותו תקציר דף.
ביומן כתבתי בדיוק מה שהתרחש היום בדיוק לפני 46 שנה ובדיוק בשעה הזו-שעה 1800
"זאב מינדז'יגורסקי,מפקד הטנק אמר לצוות הטנק להוציא בקבוקי שתיה טמפו ולשתות לחיים. התישבנו על הצריח והרמנו בקבוקי שתיה לחיים. זאב אמר אני מקווה שנשתה שוב אחרי הקרב.
לאחר מכן נכנסנו לטנק והתחלנו בהכנות לתנועה. ראיתי דרך הפריטלסקופ מתא התותחן את השמש לפני שקיעה. התפללתי שזו לא תהיה הפעם האחרונה שאני רואה את השמש. התחלנו בתנועה לכיוון לקקן"
מלחמת יום כיפור 1973, גרמה ללא ספק לזעזוע ולמשבר הגדול ביותר במדינה מאז הקמתה. אבל בצד הזעזוע והמשבר הגדול במדינה, המשפחות השכולות שאיבדו את יקיריהם היו צריכים להתמודד עם הכאב העצום והשכול המלווה אותם יום יום שעה שעה.
אנחנו המפקדים והלוחמים ששרדנו את הקרבות היינו צריכים להתמודד כל השנים עם הזיכרונות והמראות הקשים של המלחמה ובעיקר להתמודד עם הזיכרונות והמראות הקשים של השניות האחרונות בהן ראינו את חברינו נופלים ונפרדים מאיתנו לעד, נזכור את המפגש האחרון שהיה לנו עימם,נזכור את המראה האחרון של פניהם, נזכור את התנועות האחרונות שלהם ונזכור את המילים האחרונות שנאמרו על ידם.
קראתי לספרי המתאר את לחימת גדוד 79 במלחמת יום כיפור בשם "נשארנו שם" וכוונת בחירת שם זה לספר הינה לציין שחברינו הלוחמים שנפלו במלחמה, נפלו שם בסיני והזיכרון האחרון שנשאר מהם הוא משם. אבל לשם הספר "נשארנו שם"-יש משמעות נוספת , גם אנחנו הלוחמים ששרדנו את המלחמה, חלק מגופנו ומנפשנו נשאר שם בחולות סיני.
כינוי ושמות של מקומות באזור הלחימה שהיו ידועים לכל לוחם במלחמה ממשיכים להיות חלק מחיינו גם כעבור 46 שנה.
ציר לקסיקון, עכביש, טרטור, אושא, טליסמן, חביבה, שיק, אורחה, דיזי, פורקן, מצת, יוקון, חמוטל, נוזל, לקקן, מצמד, נחלה, טלויזיה, מיסורי, חמדיה, מפרקת, אמיר, החווה הסינית, האגם המר, סגול 134. סגול 136, כספי 56, מבדיל, טסה, רפידים, ביר תמדה, ועוד
עבורנו השורדים, מקומות אלה הם חלק מהזיכרון הקשה מהמלחמה ועבור בני המשפחות השכולות, מקומות אלה הן זיכרון לסוף הדרך ולסוף החיים של יקיריהם שנפלו במלחמה.
אומרים שאדם מת פעמיים. בפעם הראשונה , אדם מת ונקבע מותו ובפעם השנייה האדם מת סופית, כאשר מפסיקים להזכיר אותו. ואנחנו הלוחמים ששרדנו את הקרבות, נשבענו שכל עוד נשמה באפנו, נמשיך לזכור ולהזכיר את חברינו הלוחמים שנפלו במלחמה ולא שבו מהמערכה.
יהי זכרם ברוך.
עמוס אדלר - יזכור
אבי הראל- קדיש ודבר המשפחות השכולות
ירון פיק-קטע שירה והקראת שמות הנופלים
שיר הגדוד
הוספת תגובה