לגדוד 79 בהוקרה

לגדוד 79 בהוקרה
יאיר ליטביץ

מאז דממו שאון שריוניו,
עת ארז הגדוד ואסף את כליו,
לא נערך למסדר ניצחון,
רק שלח לאחור מבט אחרון,
 
זקוף קומה מגביה ראש,
מביט לאי שם שנת שבעים ושלוש,
הגדוד שהיכה וחבט ללא סוף -
בלי שמחת ניצחון ששכח לאסוף,
 
ביום פקודה הגדוד נקרא,
לבלום אויב אכזר נורא,
ראשון בין שווים הוא נע כתזזית -
ממהר לחבור אל קו החזית,
 
פורץ ומוביל לוחם ומבקיע,
לא נוצר את האש עד שמכריע,
בולם ועוצר כחומה מבוצרת -
כאן התקפת האויב נעצרת!
 
מדיונות לגבע משם למישור,
מוביל וכותש לא יעצור,
לא קם לו מכשול - יצלח תעלות,
ממסתור יגיח בהינתן האות,
 
נופל וקם נכון ויכול,
אוסף כוחותיו כעוף החול,
במקום שאובד יבוא האחר -
בדיוק מאותה נקודה יסתער,
 
מעטים מול רבים יורה מפצח,
כי האדם שבטנק לעולם ינצח,
מסיר האיום מרע ומרשע -
מגיש לציון - גדוד שבעים ותשע,
 
עוד עשן מיתמר עת נדם שדה הקרב,
מדממים נותרו בו טובי לוחמיו,
מי שכבר לא נשמע את קולם -
אלה שלא יחזרו לעולם,
 
נזכור אותם צעירים וזכים,
זיו עלומים של אותם הפרקים,
פרקי הגבורה שמקדשת הכל -
זכרון הנצח ללוחמי השכול!