דברי עפר דרורי באזכרה למוני
מוני בעיני היה מופת לאומץ לב אזרחי ואני משתמש בדמותו בהרצאות שאני מעביר על גבורה ועל מנהיגות צבאית. מוני החליט על דעת עצמו ובניגוד לעמדה של צה"ל כולו להוציא את הגדוד שפיקד עליו ממחנה הגדוד בסיני ,לשטח תחת רשתות הסוואה כי להבנתו, המלחמה בפתח. לא מדובר על ראיית הנולד אלא על אישיות אמיצה שפירשה את העובדות אחרת מכל הצבא ובעיקר עמד על שלו ופקד על גדוד הטנקים שלו לעזוב את מחנה הגדוד, פעולה שהייתה יכולה להתפרש ברחבי סיני כפניקה של מפקד. הודות להחלטתו נמנעו הרוגים בגדוד בעת שמטוסים מצריים הפציצו את המחנה.
אי אפשר שלא לפתוח בהחזרת החטופים החיים אך לפני ימים ספורים אשר שינו את עולמנו וחידדו עד כמה מדינת ישראל צריכה למנוע מצבי חטיפה וכאשר אלו קורים להילחם בכל דרך להחזרתם. תקופה ארוכה מדי היו גורמים בכירים בממשלה שמצאו יתרונות לאומיים במצב בו היינו לפני השבתם בעיקר בזכות נשיא ארה"ב טראמפ.
ב-6 באוקטובר 2012 הלך לעולמו מוני (שלמה) ניצני מי שהיה מג"ד 79 במלחמת יום הכיפורים, המג"ד שלנו. מוני שהיה בעל עיטור המופת מאותה מלחמה ובעל עיטור הגבורה במבצע קדש, אחד משני חיילים בלבד שעוטרו בשני העיטורים האלו מאז ומעולם, היה מפקד צנוע, מקצועי ובעל ערכים. כחייל בגדוד עוד לפני המלחמה לא ידעתי כי קיבל את עיטור הגבורה ורק הרבה שנים אחרי המלחמה התודעתי לעובדה זו. גם תאריך הפטירה שלו היה יותר מסמלי, באותו תאריך לועזי בו פרצה המלחמה ובפער של 39 שנים אשר שינתה את חייו לחלוטין גם אחרי החלמתו מפציעות הראש שסבל מהן.
מוני בעיני היה מופת לאומץ לב אזרחי ואני משתמש בדמותו בהרצאות שאני מעביר על גבורה ועל מנהיגות צבאית. מוני החליט על דעת עצמו ובניגוד לעמדה של צה"ל כולו להוציא את הגדוד שפיקד עליו ממחנה הגדוד בסיני ,לשטח תחת רשתות הסוואה כי להבנתו, המלחמה בפתח. לא מדובר על ראיית הנולד אלא על אישיות אמיצה שפירשה את העובדות אחרת מכל הצבא ובעיקר עמד על שלו ופקד על גדוד הטנקים שלו לעזוב את מחנה הגדוד, פעולה שהייתה יכולה להתפרש ברחבי סיני כפניקה של מפקד. הודות להחלטתו נמנעו הרוגים בגדוד בעת שמטוסים מצריים הפציצו את המחנה.
ב-7 באוקטובר 2023 במצב דומה, לא עמד בקרב מפקדי צה"ל אפילו מפקד אחד אשר אמר לעצמו, הגדר היא גדר, אלקטרונית ככל שתהיה, המחבלים חוזרים ומתאמנים על פריצתה, התצפיתניות חוזרות ומזהירות ולכן יש לפרוס את הכוחות בדרך שתמנע את כניסת המחבלים. שוב לא עמדה לנו ההתראה המובטחת ושוב מפקדי אגף המודיעין כשלו כשלון חרוץ, שוב זלזלו בדרגים מתחתיהם ושוב כשלו בתפקידם הבסיסי והוא מתן התראה למלחמה.
ועדיין תפקידם של המפקדים בשטח, גם ללא התראה, לפעול על פי הבנתם את תמונת השטח ולפרוס כוחות כנדרש. חמישים שנה עברו ולא למדנו דבר ומי מבטיח לנו שעוד חמש שנים או עשר שנים המחדל לא יחזור. בצבא מתקדמים מהר מאוד מתפקיד לתפקיד, אין זיכרון ארגוני, לכולם אצה הדרך לתפקיד הבא והפקת הלקחים נעשית במינון נמוך.
המשותף היחיד למלחמה ההיא והנוכחית, שהיום כאז קמו החיילים והמפקדים בשטח והשליכו נפשם להצלת העם, הצטרפו אליהם אזרחים מהשורה אשר רצו דרומה ומערבה לעוטף כדי להציל נפשות.
בשנים האחרונות אני חוקר את מלחמת העצמאות בהיבטי גבורה ומגלה עד כמה דומה מלחמת העצמאות הראשונה, ההיא מ-1948 למלחמת העצמאות השנייה המכונה מלחמת חרבות ברזל. לא רחוק מכאן חלקת חללי מלחמת העצמאות, נושקת לחלקה החדשה יחסית של מלחמת חרבות ברזל. אז הייתה לנו בקושי מדינה וגם הצבא היה בהקמה ואילו לפני שנתיים הייתה לנו מדינה עצמאית ובוטחת וצבא חזק והתוצאות כמעט זהות.
ואני תוהה עד עכשיו, שנתיים אחרי, מה היה לנו, מה קרה לנו ואין לי תשובה אמיתית. מוני חסר לנו מאז ועד היום במצפן הערכי והפשוט שלו כאיש אדמה.
