על פרשת השבוע "שלח לך"

פרשת השבוע עוסקת בפרשיה ביטחונית. משה רבנו שהיה מנהיג העם מתקרב לארץ ישראל המיועדת לכיבוש. כמו כל מנהיג, משה מחפש מודיעין לפני מבצע. הוא רוצה מודיעין איכותי מבוסס על מראה עיניים ולא על מודיעין דיגיטלי שאת איכותו ראינו ב-7 באוקטובר בשנה שעברה. משה שולח את שנים עשר המרגלים כדי שיתורו את הארץ וישובו עם מידע על הפוטנציאל החקלאי שלה, על מצבה הדמוגרפי והצבאי. לאחר 40 ימים חוזרים המרגלים עם פירות ענק ומזהירים את העם על הסיכוי הנמוך לכבוש את הארץ.

פיבל מלצר כותב בספרו על פרשת השבוע: "מה הוא איפוא החטא הגדול ועל מה בא העונש הגדול להם ולכלל כולו? ...

... המרגלים לא שיקרו ולא כיזבו ולא בדו דברים מלבם, החטא היה בזה שהמסו את לב עצמם ואת לב העם בלכתו למטרתו, לייעודו הגדול, חטא היה חוסר אמונה ואימון ונאמנות..." (ע' 252)

הרב אהרוני ברנשטיין בספרו על פרשת השבוע כותב:

משפט כמו "איציק הוא איש שמח ויצירתי, אבל הוא חסר טקט ומכוער" גורם לך להעדיף לא לפגוש את איציק.

לעומת זאת משפט כמו: "איציק הוא מכוער וחסר טקט אבל הוא שמח וגם נורא יצירתי" גורם לך להתעניין באיש המיוחד, הכל תלוי ב"אבל" ובסדור חלקי המשפט אשר יכול להפוך את משמעות הדברים. עשרת המרגלים התמקדו בסכנות ולא בטוב. (עמוד 184)

כפי שכתוב בבמדבר פרק י"ג:

וַיֹּ֣אמְר֔וּ בָּ֕אנוּ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֣ר שְׁלַחְתָּ֑נוּ וְ֠גַ֠ם זָבַ֨ת חָלָ֥ב וּדְבַ֛שׁ הִ֖וא וְזֶה־פִּרְיָֽהּ׃ כח אֶ֚פֶס כִּֽי־עַ֣ז הָעָ֔ם הַיֹּשֵׁ֖ב בָּאָ֑רֶץ וְהֶֽעָרִ֗ים בְּצֻר֤וֹת גְּדֹלֹת֙ מְאֹ֔ד וְגַם־יְלִדֵ֥י הָֽעֲנָ֖ק רָאִ֥ינוּ שָֽם׃ 

לעומתם, שני המרגלים האופטימיים כלב בן יפונה ויהושע בן נון אמרו:

וַיַּ֧הַס כָּלֵ֛ב אֶת־הָעָ֖ם אֶל־מֹשֶׁ֑ה וַיֹּ֗אמֶר עָלֹ֤ה נַעֲלֶה֙ וְיָרַ֣שְׁנוּ אֹתָ֔הּ כִּֽי־יָכ֥וֹל נוּכַ֖ל לָֽהּ׃ וגם:
ד וַיֹּאמְר֖וּ אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֑יו נִתְּנָ֥ה רֹ֖אשׁ וְנָשׁ֥וּבָה מִצְרָֽיְמָה׃ ה וַיִּפֹּ֥ל מֹשֶׁ֛ה וְאַהֲרֹ֖ן עַל־פְּנֵיהֶ֑ם לִפְנֵ֕י כׇּל־קְהַ֥ל עֲדַ֖ת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ ו וִיהוֹשֻׁ֣עַ בִּן־נ֗וּן וְכָלֵב֙ בֶּן־יְפֻנֶּ֔ה מִן־הַתָּרִ֖ים אֶת־הָאָ֑רֶץ קָרְע֖וּ בִּגְדֵיהֶֽם׃ ז וַיֹּ֣אמְר֔וּ אֶל־כׇּל־עֲדַ֥ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר עָבַ֤רְנוּ בָהּ֙ לָת֣וּר אֹתָ֔הּ טוֹבָ֥ה הָאָ֖רֶץ מְאֹ֥ד מְאֹֽד׃ 

השפת אמת (יהודה אריה ליב אלתר) אומר על הנושא: "יהושע וכלב לא חלקו על האינפורמציה שעליה המרגלים דווחו. באמת היו בארץ חסרונות גלויים, כגון העובדה שארץ ישראל היא "ארץ אוכלת יושביה". טענת יהושע וכלב הייתה שהטוב של ארץ ישראל הוא טוב גנוז, שרק עם ישראל מסוגל לחשוף אותו. לכן, "אם חפץ בנו ה' והביא אותנו אל הארץ הזאת (במדבר, י"ד ח (...ואז יתגלה טובה הגנוז - "ארץ אשר היא זבת חלב ודבש".

עוד נקודה חשובה יש להגיד על התנהגות המרגלים. בדרך כלל כאשר אתה נמצא בקבוצה ומרבית חברי הקבוצה סוברים דבר אחד הנטייה הטבעית של המיעוט להצטרף לרוב.

א. כי הם הרוב ובטח הם צודקים

ב. למה לשבור את החבורה ולצאת כנגד כולם, הכי טוב להיצמד לרוב, אם טעו זו טעות של רבים, אם צדקו, גם אני אהיה בין הצודקים.

ג. לשחות מול הזרם מתאים רק לדגי סלמון...

מזכיר לי בישיבות הנהלה בעבודתי בטרם פרשתי לגמלאות, היה נהוג שבתום דיון יש סבב של דעות המשתתפים לפני החלטה. והיה אדם אחד שתמיד ביקש שידלגו עליו ויגיד את דעתו בסוף הסבב... לקח לי זמן להבין שאותו אדם בוחן לאן נושבת הרוח ואז אומר את דעתו.

ועוד דוגמא חשובה מאוד בעיני:

בגדוד השריון 79 בו שרתי ערב מלחמת יום הכיפורים, אסף אותנו המג"ד מוני ניצני שלושה ימים  לפני פרוץ המלחמה וסיפר לנו על תרגיל גדול שעורך הצבא המצרי מערבית לתעלה ולדעת פיקוד הצבא התרגיל יסתיים ב-6 באוקטובר. ואז הוסיף: "ואני חושב שזו מלחמה ולא תרגיל ולכן אנחנו נערך למלחמה". בתוך דקות יצאו כל הטנקים והנגמ"שים לחולות תחת רשתות הסוואה כדי למנוע ממטוסים מצריים לפגוע בנו. היינו הגדוד היחיד בכל סיני ואולי בכל צה"ל שביצע זאת, בניגוד להוראות של הרמטכ"ל, האלוף ושאר בכירים שדיברו על תרגיל בלבד. עברו שלושה ימים וב-6 באוקטובר כחמש דקות לפני השעה 1400 הופיעו מטוסים מצרים והטילו פצצות. איש מחיילי הגדוד לא נפגע בהפצצה. לצערי, בגדוד אחר בחטיבה שנשאר במחנהו, נהרגו עשרה חיילים מאש המטוסים המצריים, שם המג"ד נצמד להוראות ולא הפעיל שיקול דעת אישי...

מזה שנים אני טוען שיש אומץ לב צבאי שהוא לדוגמא האומץ להסתער חשוף מול כדורים ויש אומץ לב אזרחי והוא אמירת דעתך מול הממונים עליך גם אם קידומך יפגע ותהפוך לצחוק ולשנינה.

אחרי שנים רבות, העזתי לשאול את מוני המג"ד איך החלטת החלטה הפוכה מכל הצבא?

מוני ענה לי ואמר. "פשוט מאוד, ירדתי לקוו התעלה לסיור מפקדים. עליתי על גבעה, הרמתי משקפת וראיתי את כל הצבא המצרי מולי, מה יש להבין, כל הצבא המצרי מולי, המשמעות היא: מלחמה! "

מוני ניצני קיבל את עיטור הגבורה במבצע קדש ובנוסף קיבל את עטור המופת בתום מלחמת יום הכיפורים אחרי שנפצע קשה בראשו. מוני נפטר ב-6 באוקטובר 2012 ונקבר בהר הרצל בירושלים. מוני בשבילי הוא הדוגמא לאדם ולמפקד שהיה נאמן לדעתו ופעל ללא חשש מאיש, גם מהממונים עליו. יהי זכרו ברוך.