דברי חניתה ילין בטקס 2024
|
לא הפקנו את לקחי מלחמת יום כיפור. מחדל אוקטובר 1973, חמישים שנה לאחר מכן - מחדל אוקטובר 2023.
6 באוקטובר 1973 שבת , יום כיפור
יום שחרוט עמוק בנפשו של כול אחד מאתנו, בשבילי היום בו נהרג אחי, עמוס טנא
יחד עם צוות הטנק: התותחן גברי ברעם,
נהג הטנק מיקי שריון, יעקב רפאלי הטען קשר
6 באוקטובר 2012 :
מוני ניצני, גיבור ישראל, מג"ד 79, מצטרף ללוחמיו
המתים ונקבר לצידם בהר הרצל.
באוקטובר 2023 שבת ,שמחת תורה :
7
מתקפת פתע רצחנית של החמאס , טבח בפסטיבל המוזיקה
בנובה ,
פוגרום, תופת, גהינום ביישובי עוטף עזה.
מחבלים רצחו ללא רחם כ- 800 אזרחים
ואזרחיות , ביניהם פסי כהן, פקידת החימוש של גדוד 79 שלנו וחברה יקרה, פסי זעקה את
זעקתה הנואשת האחרונה בקבוצת ה- WhatsApp של הגדוד, חרדים לגורלה וחסרי אונים, היינו
כולנו עדים לרגעי חייה האחרונים.
יהי זכרה ברוך.
6 באוקטובר האחרון 2024 :
גילוי מצבה של אבא שלי, מאחרוני
ההורים השכולים לדור מלחמת כיפור.
נתבקשתי לשאת דברים בשם המשפחות
השכולות. הרשו לי, במעמד זה, לחלוק לאבי כבוד אחרון .
יד לשריון, הטנקים הפרושים כאן - עדים דוממים לקרבות
השריון , קיר השמות.
המקום הזה הוא כאבו וגאוותו.
הורי הקפידו להגיע מידי שנה בשנה
לטקס הזיכרון לחללי השריון כאן בלטרון.
אין פורום יקר יותר לאבא מהפורום הנוכח כאן - גיבורי
גדוד 79 .
פניכם הם פני בנו, אתם נלחמתם כתף אל
כתף לצד בנו – אתם גאוותו.
אבא שלי שגריר ישראל בגבון עת פרצה המלחמה, שגריר
ישראל בצ'ילה, באקוודור, ייצג בגאווה את מדינת
ישראל בטורקיה ובפריז. ציוני חסר תקנה .
51 שנה נשא אבא שלי בשקט ובאצילות את
כאבו האילם והגעגוע לבנו.
בשעותיו האחרונות כשהראיתי לו תמונה
של עמוס ושאלתי אותו :
תגיד,מי זה בתמונה? הוא ענה לי: זה
אני.
באותו רגע הבנתי שאב ובנו התאחדו והפכו
לאחד.
נשארתי עם אימא עצובה שלעיתים מתבלבלת
בין עמוס אחי, לבין עמוס בני בכורי.
בחרתי להשמיע את קולו של אבא כנציג המשפחות השכולות ולקרוא
קטע מתוך דברים שנשא בטקס לחללי מלחמת יום כיפור בהר הרצל לפני 31 שנה :
"20 שנה מאז המלחמה ההיא....20 שנה מאז החוויה
הנוראה שחווינו במישור הלאומי ולגבינו, המשפחות
השכולות , גם ברבדים העמוקים ביותר של נפשנו.
20 שנה
במהלכן הפנינו שוב ושוב מבט לח ונוגה אל תמונת העלם המחייך שאיננו עוד תוהים , שואלים
ושואבים כוח להמשיך.
20 שנה אנו מנסים למצוא נחמה, ואולי הידיעה
כי הישגיה האדירים של המלחמה הזו אילצו את
שכנינו לפנות אל דרך השלום - היא זו שמחזקת אותנו. בנינו לא נהרגו לחינם. צוואתם היא שנמשיך בבנייתה של חברה דמוקרטית בריאה,
סובלנית ומכבדת, איכותית, ערכית ומוסרית במדינת ישראל.
אחי ואחיותיי לשכול, כשהורינו כבר אינם
בחיים הצורך לשמר את זכרו של האח הולך ומתעצם, כי רק אנחנו נותרנו לזכור אותו ולדבר
עליו,
ככתוב בספר ירמיהו ל"א "כי מידי דברי בו זכור אזכרנו עוד".
לוחמי גדוד 79 ,
אתם חוויתם על בשרכם את גהינום
המלחמה, אתם שמראות וריחות הטנקים השרופים מלווים אתכם 51 שנה, רעם הפגזים, הזעקה
של חבר שנפגע מהדהדים ואינם נותנים לכם
מנוח, אתם הייתם שם – אתם שנשארתם שם.
אני – 51
שנה ממשיכה ללקט פרורי מידע ולסמן בעיפרון שורות בספרים שכתבתם,
להרכיב את הפאזל האישי שלי.
ברטי מסכם בספרו את פעילותו של גדוד
79 המקורי :
"בתוך
יממה אחת של קרבות נותרו מגדוד 79, ששה טנקים בפיקודו של המג"ד, מוני ניצני.
כל
החיילים והטנקים ששרדו מפלוגותיהם של ויינטרוב וזאב פרל הוכפפו לחגי תור ,
סגנו של
המ"פ זאב פרל.
ב 7
באוקטובר בשעה 14.15 נפגע מוני ניצני בראשו מרסיס ארטילרי ופונה לתאג"ד .
הפיקוד
עבר לחגי תור, אח"כ הוכפפה הפלוגה של
חגי לגדוד 196 ונקראה פלוגה ח' .
שרידי פלוגתו של שמיר, בפיקודו של ירון פיק
,סופחו לגדוד 196, לפלוגה ז' של רמי מתן.
משלב זה
חדל גדוד 79 להתקיים.
ששת הטנקים שלו התמזגו עם שמונת הטנקים של גדוד
196 , ויחד מנו שניהם ארבעה עשר טנקים והחלו לפעול כגדוד אחר."
סלחו לי אם בשלב זה אני עוצרת את הקריאה, המלחמה שלי הסתיימה - אחי כבר איננו.
חיי נחלקים לפני ואחרי ה 6 באוקטובר.
אני יודעת, עוד קרבות מרים צפויים לאלה ששרדו את
התופת של היומיים הראשונים,
המלחמה שלהם עוד לא תמה ,
אבל
בשבילי הזמן עמד מלכת והשעה תישאר לעולמים
שישה באוקטובר
תשע בערב,
השעה בה נעצר שעונו של מיקי שריון , נהג הטנק,
השעה בה
בער הטנק ולא נותר ממנו אלא הדיסקית החרוכה
והשרופה של עמוס ,
אוד מוצל
מאש.
אמנון
רשף מסכם כך את לחימתו של גדוד 79 ביומיים
הראשונים של המלחמה:
"כוחות גדוד 79 השתלבו בלחימה ובקרב בלימה
הרואי, נלחמו ובלמו את האויב .
במהלך ששה
ושבעה באוקטובר ניצב הגדוד מול כוחות חיל הרגלים והטנקים המצריים הצולחים,
שהיו
עדיפים כמותית ומשופעים בנשק נגד טנקים.
למרות
ההפתעה וההתמודדות עם טילי הסאגר ונשק הנ"ט המצרי, לחמו צוותי הטנקים כנגד
האויב בגבורה עילאית, הגנו על המעוזים, בלמו את נחשולי חיל הרגלים והטנקים
המצריים, ואין תיאור קולע יותר מאשר "ברוחם ובגופם בלמו את הצבא המצרי הצולח."
קרבות אלה גבו מחיר יקר של חללים ופצועים שנפגעו
במהלך לחימה נוראית זו .
במהלך היממה הראשונה של המלחמה נהרגו בגדודי
החטיבה שמונים ושניים לוחמים ומאה ושניים נפצעו , בחטיבה נותרו עשרים ושלושה טנקים
כשירים."
נפרדנו השנה מזאב נוימן שלנו. בשבילי
הוא היה איש האלוהים, טריטוריה של טוהר, של חמלה, טוב לב, צניעות וענווה .נוכחותו
נטעה בי תקווה לעולם טוב יותר. מידי שנה הקפיד לפקוד את קברו של אחי בהר הרצל לצד
יעקב עמאר. המפגש בינינו היה בכנס הראשון
בלטרון כשניגש אלי ואמר לי: "אני הייתי החובש של הגדוד, הכרתי היטב את אחיך."
בלכתו מאתנו חשתי עוד פיסת פרידה מאחי. "מי יזכור את הזוכרים" כתב י.
עמיחי
אני נוצרת את זכרו של זאב עם ההקדשה
שהותיר לי:
"לחניתה, ביום הזיכרון למי
שזוכרים כל הזמן, מעומק הלב, זאב נוימן, החובש."
בשם אחי ואחיותיי השכולים ,
אני רוצה להודות לכול מי שהגיע לכאן לכבד
ולזכור את חללי הגדוד ,את האחים שלנו. תודה לכל המובילים ללא לאות את מורשת הגדוד ויוצרים
לכולנו מסגרת משפחתית יקרה שכל אחד ואחת מאתנו זקוק לה.
תודה מיוחדת לירון פיק שעומד בראש
המשפחה הזו ומקפיד מידי שבוע לקיים מפגש
זום, לרמי מתן הלוחם, לזאב פרל, לברטי על
ספרו המעודכן , עדות נצחית למלחמה שלנו.
תודה לכרמלה ולרונית שתמיד מגויסות
להפקת אירועי הגדוד.
חמישים ואחת שנה למלחמת יום כיפור ומאז מתמלאים דפי ההיסטוריה בעוד ועוד פרקים.
הקשה מכולם הוא פרק ה 7 באוקטובר.
שום מילה לא תוכל לתאר את הזוועה של אותה
שבת שחורה. שום מילה לא תוכל לבטא איך
הפכה שמחת תורה לפוגרום, לטבח, לשואה,
לפרק האכזרי ביותר בתולדות מדינת ישראל.
לא הפקנו את לקחי מלחמת יום כיפור .
מחדל אוקטובר 73 , חמישים שנה לאחר מכן - מחדל אוקטובר 2023.
אמרה לי חברה מהגדוד שאירועי ה 7
באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל, דחקו אותנו, דור
מלחמת כיפור , לשורות האחוריות, שמעתה אנחנו כבר לא בקדמת הבמה , האמנם ?
חברים,
אין אנו יכולים אלא להיות גאים בעצמנו,
העברנו את הלפיד לדור הבא אחרינו.
הילדים והנכדים שלנו ספגו היטב את
הערכים והחינוך שהקנינו להם,
ובימים אלה הם מתגלים כגיבורים שיודעים לעזוב את
המסכים שלהם, את ה TikTok
, את חברות ההייטק שלהם, לאחוז בנשק ולהתייצב בשדה הקרב מוכנים ללא
היסוס להקריב את חייהם להצלת המדינה.
אני גאה בבן שלי, בבנים ובבנות של
כולנו. אני גאה בכל חיילי וחיילות צבא
הגנה לישראל שנלחמים בימים אלה באומץ לב ובגבורה להגנת המולדת,
אין לי ספק שזו
המורשת שאנחנו הנחלנו להם, ושאותה ינקנו מהורינו.
שאלוהים ישמור לנו עליהם, נישא כולנו יום יום תפילה לשיבת מאה ואחד החטופים
לביתם ולחיק משפחתם בריאים ושלמים.
מי ייתן ויחזרו משפחות המפונים לביתם לשגרה
שלווה ובטוחה.
מי ייתן ונדע אחווה ופיוס , ערבות
הדדית צמיחה ופריחה בארצנו.
אני רוצה
לסיים בציטוט מדבריו של נשיא המדינה חיים וייצמן:
“אֵין מְדִינָה
נִיתֶּנֶת לְעַם עַל מַגַּשׁ שֶׁל כֶּסֶף”
|
ובהתאם בשירו של נתן אלתרמן : …וְהָאָרֶץ תִּשְׁקֹט. עֵין שָׁמַיִם
אוֹדֶמֶת תְּעַמְעֵם לְאִטָּהּ עַל גְּבוּלוֹת עֲשֵׁנִים. וְאֻמָּה תַעֲמֹד – קְרוּעַת לֵב אַךְ נוֹשֶׁמֶת… לְקַבֵּל אֶת הַנֵּס הָאֶחָד אֵין שֵׁנִי…
הִיא לַטֶּקֶס תִּכּוֹן. הִיא תָקוּם
לְמוּל סַהַר וְעָמְדָה, טֶרֶם ־ יוֹם, עוֹטָה חַג
וְאֵימָה. – – אָז מִנֶּגֶד יֵצְאוּ נַעֲרָה וָנַעַר וְאַט־אַט יִצְעֲדוּ הֵם אֶל מוּל
הָאֻמָּה.
לוֹבְשֵׁי חֹל וַחֲגוֹר, וְכִבְדֵי
נַעֲלַיִם, בַּנָּתִיב יַעֲלוּ הֵם הָלוֹךְ וְהַחְרֵשׁ. לֹא הֶחְלִיפוּ בִגְדָם, לֹא מָחוּ
עוֹד בַּמַּיִם אֶת עִקְּבוֹת יוֹם־ הַפֶּרֶךְ וְלֵיל
קַו־ הָאֵשׁ.
|
עֲיֵיפִים עַד בְּלִי קֵץ, נְזִירִים
מִמַּרְגּוֹעַ, וְנוֹטְפִים טַלְלֵי נְעוּרִים
עִבְרִיִּים – – דֹּם הַשְּׁנַיִם יִיגְּשׁוּ, וְעָמְדוּ לִבְלִי־ נוֹעַ. וְאֵין אוֹת אִם חַיִּים הֵם אוֹ אִם
יְרוּיִים.
אָז תִּשְׁאַל הָאֻמָּה, שְׁטוּפַת
דֶּמַע־ וָקֶסֶם. וְאָמְרָה: מִי אַתֶּם? וְהַשְּׁנַיִם
שׁוֹקְטִים, יַעֲנוּ לָהּ: אֲנַחְנוּ מַגַּשׁ
הַכֶּסֶף שֶׁעָלָיו לָךְ נִתְּנָה מְדִינַת ־ הַיְּהוּדִים.
|
האחים
שלנו , כל 2,656 חללי מלחמת יום כיפור,
כל חללי
צהל לדורותיהם,
כל אלה
שנהרגו ונרצחו ב 7 באוקטובר, ביניהם פסי
כהן שלנו,
כל אלה שנהרגים כמעט מידי יום ביומו בקרבות בעזה , בצפון וביהודה ושומרון
הם - הם
מגש הכסף שעליו ניתנה מדינת היהודים.