דבריו של עפר דרורי בטקס האזכרה למוני ניצני, אוקטובר 2018

עפר דרורי 05.10.2018 01:50

לנוכח הפרסום בעיתון הארץ ערב יום הכיפורים, בחר עפר דרורי להקריא את הכתבה בצמצומים נדרשים. מצורפים הדברים המקוצרים על בסיס הכתבה מעיתון הארץ, 18 בספטמבר 2018



המפקד שהתעלם מאמ"ן – והציל את חייליו ביום כיפור

ערב המלחמה הסתכל סא"ל מוני ניצני במשקפת לכיוון תעלת סואץ והורה לחייליו להיכנס לכוננות מלאה. אחד מהם חוזר אל סיפורו של המג"ד שניסה ככל יכולתו להיערך למלחמה המתקרבת, אך נזקיה ליוו אותו עד מותו

  • עופר אדרת

  • 18.09.2018

  • ב-3 באוקטובר 1973 כינס מפקד גדוד השריון 79, סא"ל מוני (שלמה) ניצני, את פקודיו באולם השק"ם בבסיס רפידים בסיני. תחילה עדכן אותם בכוננות שהוכרזה בגזרה בעקבות תרגיל רחב ממדים שמבצע הצבא המצרי. בסוף דבריו הטיל פצצה: "אני מאמין שזו הולכת להיות מלחמה, ולכן ניערך בהתאם".

    בחוכמה שבדיעבד כולם יודעים שצדק, אך בזמן אמת הערכת המצב שחלק ניצני עם חייליו היתה מנוגדת לזו של צמרת הצבא. בדיון המטה הכללי שנערך ב-5 באוקטובר 1973, אשר הפרוטוקול שלו פורסם השבוע בידי ארכיון צה"ל, העריך ראש אמ"ןאלי זעירא, כי הסבירות למלחמה "עדיין מאוד נמוכה... ואפילו נמוכה מנמוכה". הרמטכ"לדוד אלעזר, קיבל את ההערכה וציין כי הוא רואה את "הסכנה שתפרוץ מלחמה כפחות סבירה מאשר לא תפרוץ מלחמה".

    אולם סא"ל ניצני, מושבניק מכפר חיטים שקיבל את עיטור הגבורה (האות הגבוה ביותר שצה"ל מעניק) במלחמת סיני, סירב ללכת בתלם. "הוא פעל בניגוד לכל הכוחות באוגדה ובחטיבה", אמר החודש אחד מפקודיו...

    אחרי התדריך מיהרו החיילים ליישם את ההנחיות של המג"ד: להוציא את כל הכלים הכבדים מהמחנה ולהתפרש תחת רשתות הסוואה בשטח הפתוח המרוחק ממנו. "עלינו על הטנקים והנגמ"שים, יצאנו לשטח ופרשנו את רשתות ההסוואה. התנהגנו כאילו אנחנו באמצע מלחמה"....

    תחילה, ... החיילים קיטרו מאוד על מה שתפסו כ"גחמה של המג"ד". "אני זוכר את זה כמו אתמול. היינו נורא מבואסים מהסיפור הזה, כמו כל חייל שמבטלים לו את החופשה", הוא אומר. "לא חשבנו שאחרי מלחמת ששת הימים, כשכולם ברחו מכל 'פוף' שצה"ל עשה, יש הצדקה לכך שנהיה בסיני תחת רשת הסוואה", הוא מסביר.

    לא חלף זמן רב עד שהתסכול התחלף בהערכה למפקד הגדוד. "בחמש דקות לפני שתיים בצהריים, ביום הכיפורים, מטוסים מצריים תקפו את בסיס חיל האוויר ברפידים ולאחר מכן גם את בסיס הגדוד הסמוך", ....

    "ראינו את המטוסים המצריים מבעד לרשתות. בזכות הכוננות שהכריז ניצני הם הטילו פצצות על מחנה ריק". דרורי אסיר תודה לניצני עד היום. "אני חושב שהיינו הגדוד היחיד בסיני שלא היו לו נפגעים מההתקפה הזו. אפשר לומר שהוא הציל חיים כבר בדקות הראשונות של המלחמה".

    בראיון למקומון "זמן חיפה" ב-2011 התייחס לכך גם ניצני בצניעות אופיינית. "יכול מאוד להיות שזו הסיבה שהגדוד שלי לא נפגע כבר עם פרוץ המלחמה, כפי שקרה, לצערנו, לאחרים", אמר.


  • איוב במהדורה ישראלית

    כעבור זמן קצר השתנתה תמונת המצב. "היה ברור לי שאנחנו הולכים על משהו גדול מאיתנו בהרבה", אמר ניצני בראיון לערוץ 1 ב-2003. ביום ראשון, 7 באוקטובר 1973, אחרי 24 שעות רצופות של לחימה, נפצע ניצני באורח קשה מפגיעת רסיס בראשו בקרבות הבלימה.

    הגדוד, שספג אבדות ופצועים נוספים, המשיך להילחם בשעה שניצני פונה לעורף ונותח בבית חולים. "כאן התחילה המלחמה השנייה שלי", אמר לימים בהתייחסו לשיקום הארוך ולצלקות הפיזיות והנפשיות שנשא עמו כל חייו. "מלחמה כל החיים" היתה כותרת הכתבה של רנן שור שפורסמה עליו ב"במחנה" 15 שנה לאחר מכן.

    הפציעה הפכה אותו לנכה לכל חייו, שסבל מהתקפי זעם ונפילה והתמודד עם קשיים בריאותיים, משפחתיים וכלכליים במשך שנים. זהר, רעייתו, נפטרה בטרם עת ממחלה. בנם הצעיר, מיכאל, שנולד לאחר מלחמת יום הכיפורים, סבל מפגיעה מוחית ונפטר אף הוא לפני כמה שנים.


    אחרי שנים יצר דרורי יצר קשר עם מפקדו לשעבר.... והציג לו דרורי את שאלת מיליון הדולר: איך ראה את הנולד ב-1973? "הרמתי משקפת וראיתי את כל הצבא המצרי על הגדה של התעלה", ענה ניצני.

  • "הוא לא הסתמך על אמ"ן מחקר ועל הערכות כאלה ואחרות, אלא עשה את הדבר הכי אלמנטרי וממנו גזר את הערכת המצב שלו", אומר דרורי. וכך, בשעה שבצה"ל סברו שהצבא המצרי מבצע תרגיל, ניצני ראה צעד אחד קדימה. במובן זה, לדברי דרורי, "הוא היה יחיד במינו: ביצע הערכת מצב ונקט פעולה".

    דרורי מדגיש כי הסיכון שקיבל על עצמו ניצני היה גדול. "אם לא היתה פורצת מלחמה היו אומרים לו, לאחר מעשה, שהוא התנהג כמו פחדן, והוא היה מסתכן בביזיון", הוא אומר.

    לאחר המלחמה קיבל ניצני את עיטור המופת. בכתב העיטור נכתב כי "הכוח שבפיקודו ביצע התקפות חוזרות ונשנות... ובכך שיבש ובלם את מאמץ הצליחה המצרי". עוד נכתב: "מספר הנפגעים של הכוח היה רב. סא"ל שלמה ניצני בעצמו שקד לחלץ את נפגעיו על אף האש הכבדה של האויב. הוא נפצע קשה תוך כדי קרבות הבלימה. כושר מנהיגותו, עמידתו האיתנה, אומץ לבו וקור רוחו נסכו ביטחון בקרב פקודיו וחיזקו את רוחם".

    העיטור הזה הצטרף כאמור לעיטור הגבורה שקיבל על קרב המיתלה במלחמת סיני. ניצני חילץ אז פצועים תחת אש כבדה, הפעיל כלי נשק שהיו בידי הפצועים והצליח באמצעותם לשתק את עמדות האויב. "על ידי פעולה זו הציל חיי פצועים וחיי חיילי יחידתו", נכתב עליו.

    ניצני היה אחד משני חיילים בלבד שזכו גם לעיטור הגבורה וגם לעיטור המופת. החייל הנוסף הוא אביגדור קהלני. "סיפורו של מוני לא מוכר לציבור הרחב, והוא לא זכה לתהילה שקיבלו אחרים, כי לא היה איש של דיבורים"....

    ניצני, שנישא בשנית, נפטר ב-6 באוקטובר 2012, יום השנה למלחמה, בגיל 76. "לא ניתן לדבר על מוני מבלי לציין את סבלותיו. סיפורו הוא סיפור של איוב במהדורה ישראלית", ספד לו אז אלוף במיל' אמנון רשף, מפקד חטיבה 14 שאליה צורף הגדוד של ניצני במהלך המלחמה

     



הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה

 הקמת האתר וניהולו ע"י עפר דרורי