גבורה - דור ב'

מאור לוי, מרכז מידע יד לשריון בתוך: שריון, יולי 2016 29.08.2016 05:05
גבורה - דור ב'


שני דורות של לוחמים, האב אל"ם (במיל') רמי מתן שלחם במלחמת יום הכיפורים ושני בניו, אדם וניצן שלחמו במלחמת לבנון השנייה, חושפים טפח של מחשבות וחוויות של הלחימה. שני דורות ומורשת אחת



שניים מבניו של גיבור קרב החווה הסינית במלחמת יום הכיפורים, רמי מתן, לחמו בחטיבת מרכבות הפלדה במלחמת לבנון השנייה. אדם בתפקיד מפקד מחלקה וניצן מפקד טנק. עשר שנים לאחר המלחמה נפגשנו ושמענו סיפור גבורה משפחתי. אב ובניו, שריונאים ולוחמים, דור מלחמת יום הכיפורים ודור מלחמת לבנון השנייה מחליפים חוויות, זיכרונות ותובנות.

האב המסור, רמי, גידל את ילדיו תוך שהוא משרת כ-100 ימי מילואים בשנה בתפקיד מפקד גדוד שריון. על לידת בנו הבכור שמע מאשתו כשהיה במילואים. כשגדלו הילדים נהגו לקפוץ על כל אורח שהגיע לביתם ולבדוק האם זה הוא האבא שסוף סוף חזר. החינוך לשירות בחיל השריון עבד בבית מהיום הראשון. שניים משלושת בניו של רמי התגייסו לשריון. האח השלישי, מורן, אמנם התגייס לגבעתי אך גם הוא מהווה לאביו מקור לגאווה עצומה. על החווה הסינית וסיפורי הגבורה של אבא הילדים ידעו מעט. מה שהוביל אותם לשירות בסדיר ובמילואים היה בעיקר המסירות שלו לתפקיד - 'הדוגמה האישית'.

ניצן, מט"ק בגדוד 295, הוצב בחטיבת טנקי המרכבה 2ב', אך את כל ניסיונו הקרבי צבר על מרכבה סימן 3 בז. למרות זאת, צוות הטנק המיומן שלו סייע לו לגשר על הפער. את מלחמת לבנון השנייה החל כשהיה במילואים, קרוב מאוד לאזור בו נחטפו אהוד גולדווסר ואלדד רגב ז"ל. מרבית הלחימה שלו כללה ירי לעבר מטרות בלבנון מעמדות בקו הגבול, ולעיתים גיחות קצרות בסיוע לחלץ טנקים פגועים ופצועים. כשנסתיימה המלחמה ניצן זכה להגיע הביתה רק לאחר שבועיים של טיפולים בטנק והחזרה לכשירות.

אדם, אחיו הגדול של ניצן, שימש מפקד מחלקה בגדוד 293. הוא גויס למלחמה כמה ימים לפני שאר החטיבה. בחיוך מאופק הוא נזכר במקלחת האחרונה שזכה לה בזכות הגיוס המוקדם, דקות לפני שהגיע פקודת גיוס החטיבה. מהשטיפה הקצרה בג'ריקן בשטחי הכינוס עד המקלחת הבאה עברו שבועות. ביוזמת מפקד הגדוד, סא"ל עומרי שדה, גויסו כל הקצינים לפני שאר החטיבה. זה נתן לסגל הפיקוד זמן לבדוק את הטנקים בימ"ח, לבחון את פעילותן של חטיבות אחרות בלחימה, לסייר באזורי הקרבות ולהתארגן. במהלך רוב המלחמה פעל כטנק בודד ולעיתים בצמד בלחימה באזורים הצפוניים ביותר בהם צה"ל שהה בלבנון. לעיתים נכנס עם הטנק ללבנון, לעיתים יצא ובמספר מקרים סייע לחלץ טנקים פגועים לשטח ישראל.

 

מה החוויה המשמעותית ביותר עבורכם מהמלחמה?

אדם: "היה הרבה בלגן בזמן ההתארגנות מכל מיני בחינות. שם הבנתי את העוצמה של פיקוד שהוא שקול ורגוע ויודע לעצור את המהומה אצלו ולשדר כלפי מטה סדר וארגון, ומטרה וכיוון. היכולת להפוך מסה של כמה מאות אנשים שהגיעו הרגע מהבית - מבולבלים ועייפים - להעלות אותה על מדים ותוך כמה שעות להפוך אותם ליחידה לוחמת צבאית מקצועית, יחידה שיכולה לעלות ללבנון ולבצע את המשימות שלה".

התרשמות נוספות הייתה מלוחמי החיזבאללה: "הלחימה הייתה יחסית סטטית. באחד הלילות שמנו דגל ישראל על מוצב בשטח לבנון והצבנו מארב כדי ללכוד לוחמי חיזבאללה שינסו להוריד את הדגל. אחרי הלילה הזה הבנו שזה כבר לא האויב הטיפש שאולי קיווינו באיזה שהוא מקום שיהיה. זה לא האויב שתשים לו דגל והוא ירוץ כמו מטומטם להוריד אותו וייפול באש המקלעים."

ניצן: "את הבלגן שאדם דיבר עליו הכרתי היטב. הייתי בטנק מג"ד/סמג"ד בודד במוצב. היה לנו חוסר במפות ובאמצעי ראיית לילה. היינו לבד על כל המשתמע מכך. את הפלוגה שלי ראיתי רק אחרי שהמלחמה נגמרה. במצב כזה נמדדה החוזקה של הצוות - היה לי צוות טוב. שניים היו מט"קים לשעבר ונהג הטנק זה עתה השתחרר מפלוגה מבצעית והיה נהג מצוין. הצוות הכיר את הטנק הרבה יותר טוב ממני ועזר לי - היו לי רק חמישה ימי אימון על הטנק מאז שהוצבתי בחטיבה. מה שזכור לי הוא בעיקר חוסר הסדר."

 

מה ידעת על הבנים בזמן המלחמה?

רמי: "ידעתי שהם גויסו ומאז מתחילים לחשוב איפה הם נמצאים ומה הם עושים. תוך כדי שמענו הרבה דברים מהתקשורת, מחברים. באיזה שהוא שלב דגדג לי באצבעות ואמרתי לעצמי שאני חייב ללכת לראות אותם. לקחתי את עצמי ואת אשתי ונסענו לצפון לחפש אותם. אדם היה שולח לי מסרונים שהם נמצאים בפריסה ליד עמיעד - הייתי תמים והאמנתי לו. חיפשתי בעמיעד, וואלה, רבע טנק לא מצאתי. נסענו לגבול וחיפשנו יחידות שריון, היינו על ג'יפ ועברנו יחידה יחידה. אגב, היה אפשר לחצות את הגבול בלי בעיה ולהגיע לתוך לבנון - אף אחד לא היה עוצר אותי. בסוף הגעתי למוצב שבו היה ניצן, סמוך לאזור החטיפה. המפגש היה מרגש. חיפשתי גם את אדם ואז הבנתי שהוא עבד עלי - הוא לא היה 'בחוץ' אלא עמוק 'בפנים'."

"ההרגשה הייתה מורכבת. מצד אחד דאגת אב ומצד שני ההבנה וההכרה שהם כרגע במשמרת והם מְגִנִּים עלינו ועושים את המוטל עליהם. עברתי אירועים מורכבים דומים של לחימה והערכתי באיזה סיכונים הם נמצאים - זה מלחיץ. הסתרתי כמה דברים מאשתי, דברים שהיו לי ברורים מניסיוני כאיש צבא. מחשבה נוספת שעברה בראשי הייתה השאלה איך לשמור עליהם. מה פתאום מישהו לוקח לי אותם ומסכן אותם - אבל זה בתת מודע. בפועל הם שמרו על עצמם יפה ועשו את העבודה היטב."

 

בהשוואה למלחמות שאתה עברת ומכיר, המלחמה של הילדים הייתה שונה לחלוטין. כשאתה מסתכל על המלחמה של הילדים מה אתה רואה?

"אני רואה לחימה עם הכרה בצדקת הדרך, אני רואה מלחמה בלי משתמטים ועריקים, ולא משנה אם המלחמה קשה או קלה. אדם נמצא בביתו ומקבל צו 8 עולה על מדים, עולה על הטנק ונוסע. אתה מבין שמישהו קרא לך כי צריך לעשות את העבודה, אין מחשבות אחרות. לגבי הלחימה עצמה, מלחמת יום הכיפורים הייתה יותר קשה ממלחמת לבנון השנייה אבל אין פה מדד להשוואה. הסיטואציה שונה, המִתְאָר  שונה, האויב שונה והקרקע אחרת. למזלם הטוב הם לא עברו את חוויות המלחמה של מלחמת יום הכיפורים, אבל אין לי ספק שאם היו נדרשים להילחם מול טנקים הם היו עושים את זה בצורה הכי טובה שיכולה להיות. גם את מה שעשו - הם עשו היטב, ואם המלחמה הייתה יותר קשה - הם היו עושים אותה היטב, כולם, לא רק הבנים שלי."

 

מה הוא לדעתכם המקום של הטנק במלחמה הבאה בלבנון?

ניצן: "זה תלוי בסיטואציה. מהניסיון שלי בעבודה עם חי"ר בסדיר ובמילואים זה כלי לחימה שאין לו תחליף. הטנק מספק לחי"ר כוח אש שאין לו, ולא סביר שיהיה לו."

רמי: "כמייצג של אסכולה יותר עתיקה, עם כל החידושים הטכנולוגיים וכלי הנשק המתוחכמים, בסוף הטנק והגולנצ'יק ישימו את הדגל על הגבעה. לטעמי, אין ספק שהטנק הוא מרכיב מרכזי בלחימה, הרבה יותר מהחי"ר. יש לו יכולת הישרדות גבוה, כוח אש עצום, מערכות אש מאוד מתוחכמות. ברגע האמת יצטרכו את הטנק כדי להכריע את הקרב."

אדם: "אני חושב שהטנק עבר מאז מלחמת לבנון השנייה מהפכה ושינוי משמעותי ששיפר את כושר הלחימה ותורת ההפעלה שלו, ובתוך כך המעבר למרכבה סימן 4, ההעשרה בטכנולוגיה ומודיעין, יכולות שיתוף פעולה והשרידות. בעקבות הפעילות בעזה, שיש לה מאפיינים משותפים למה שפגשנו בלבנון - אנחנו רואים תמונה מאוד שונה של איזון בין מימוש היכולות של הטנק לבין השרידות שלו. עברנו את השלב שהטנק הוא יותר מאוים מאשר מביא תועלת". 

 

כיום, עשר שנים לאחר מכן, יש לכם תובנות רלוונטיות לתפקידכם במילואים?

אדם: "צריך להתאמן יחד - חי"ר ושריון."

ניצן: את זה גם עושים כיום. פעם היית מגיע כמילואימניק לעשות אימון בבית ספר לשריון - והיית עושה את אותו מסלול צוות שעשית בטירונות, בצמ"פ או בקמ"ט, וירית על אותה מטרה בדיוק. אחרי לבנון התרגילים הפכו להיות יותר מורכבים, ביחד עם חי"ר.

רמי: "בהגדרה, החי"ר- גולני, גבעתי, צנחנים, נח"ל - לא מבינים מה זה טנק. ככל שתאמן אותם יותר ביחד ותסביר להם במה מדובר - הם יבינו טוב יותר מה טנק יודע לעשות ומה לא. חשוב גם לאמן את מפקדי החי"ר ומפקדי השריון לפקד אחד על כוחו של השני.

אדם: דבר נוסף שחשוב לומר אותו, מתייחס להרכב היחידות במילואים. יש נטייה לשחרר אנשי מילואים ותיקים ולהביא צעירים במקומם. חלק גדול מהכוח של יחידת השריון במילואים הוא הטרוגני, אפשר למצוא טען במילואים שהוא סטודנט בן 22, והתותחן שלידו הוא בן 42 מרקע שונה ועשוי גם להיות המרצה שלו באוניברסיטה. הנטייה לעשות יחידות הומוגניות וצעירות, שוללת מהמילואים הרבה מאוד מהכוח שלהם. הכוח של ניסיון וידע מצטבר, מהווה גרעין שזוכר ויודע ומרגיע ומנוסה.

על טנק מגח מהסוג שעליו לחם מתן. מימין: אדם, רמי וניצן מתן (צילום: מאור לוי)

גבורה - דור ב'


הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה

 הקמת האתר וניהולו ע"י עפר דרורי