האדם שבטנק ניצח

יורי ילון ישראל היום, 4 בספטמבר 2013 03.09.2013 23:53
מוטי רוזנברגר

מוטי רוזנברגר


במלחמת יום הכיפורים נלחם צוות הטנק שעליו פיקד מוטי רוזנברגר (61) בחטיבה מצרית שלמה - ושרד • אחר כך הם הותקפו על ידי טנקים ישראליים, במחשבה שהם חיילי האויב • כשהתבררה הטעות "כולם חיבקו אותי בדמעות"



40 שנה עברו מאז מלחמת יום הכיפורים, אבל הזמן לא היקהה את הזיכרון של מוטי רוזנברגר. השעות האיומות, שבהן הטנק שעליו פיקד נלחם לבדו בחטיבה מצרית, נשארו ברורות וחדות: הצעקות, האש - והרגע שבו פיצוץ אחד העיף אותו מעבר לצריח. ברגע הזה, הוא נזכר, "הגוף והנפש אינם מבינים מה קרה. רק חשים את המוות הקרוב."

   אחרי שנצר את לשונו במשך שנים, החליט רוזנברגר ,(61) תושב בית זית שבהרי יהודה, לפתוח את סגור ליבו ולתאר בפירוט את הקרב ההוא. הוא היה אז מפקד טנק בגדוד 79 שבחטיבה ,14 חלק מכוח טנקים שנע בחשיכה ליד תעלת סואץ. "התחלנו לנוע לכיוון התעלה. בתוך דקות הפלוגה חטפה הרוגים ונפגעים רבים. אני זוכר בבירור את הצעקות בקשר, את זעקות הנפגעים, את ההלם. הדבר הנורא ביותר הוא להבין כי החברים שלך שהרגע דיברת איתם כבר אינם בין החיים."   הפקודה שלהם היתה להתקרב לראש גשר מצרי, שדרכו חצה האויב את התעלה, ולהמטיר עליו אש. במרחק של כקילומטר מהתעלה הם הפכו בעצמם יעד להתקפה, שכללה מטחים כבדים של טילים נגד טנקים. "בדיעבד התברר שהכוח שלנו הסתער על מתחם חטיבתי מצרי מחופר.   המתחם היה כה גדול, שבתוך זמן קצר נשבר מבנה המחלקה - וכל טנק לחם את מלחמתו האישית," הוא נזכר. "המחזות שראיתי היו כמו שאולים מהגיהינום. עמדתי עם חצי גוף מחוץ לצריח, ויריתי במקלע בעשרות ובמאות מצרים שהתרוצצו לרגלי הטנק. כשעתיים-שלוש היינו במתחם, טנק בודד בתוך חטיבת חי"ר מצרית." רוזנברגר נפצע מרסיסים, אך המשיך להילחם בצורה הירואית לצד הצוות שלו. ואז היה פיצוץ אדיר, שהעיף אותו מעבר לצריח - והוא מצא את עצמו על טובת הטנק שעלה בלהבות.  

   "זה אני, מוטי"!

   אחר כך ארבעת הלוחמים התרחקו במהירות מהמקום, אלא שבכך לא
  תמו צרותיהם: לפתע הם שמעו רעש מנועי טנקים, והיה ברור כי מדובר בטנקים ישראליים. "עדיין היה די חשוך, וברור היה שאם הטנקים יגלו את הצלליות שלנו -  הם   יהיו בטוחים שאנו חיילי קומנדו מצריים ויחסלו אותנו. הטנק נעמד 20-כ מטרים מאיתנו. שמעתי ממנו קולות בעברית וזיהיתי את קולו של המט"ק, מיכה גולדמן ז"ל." תרחיש האימים התממש, וצוות הטנק   הישראלי החל לירות   לעברם. "החלטתי שאם איני עושה מעשה, כאן מסתיימים חיינו. פתחתי בריצה לעבר הטנק."

   תוך כדי ריצה חלף מעל מוטי עוד פגז. הוא הגיע לטנק, טיפס עליו,
  היכה על הכובע של מפקד הטנק וצעק: "חדל אש! זה אני, מוטי רוזנברגר." "מיכה היה בטוח שאני חייל מצרי שבא להורגו, פניו היו חיוורות   כשלג. הוא אחז רימון יד והיה קפוא."

   הוא צעק למיכה שייתן פקודה להפסיק לירות - אך האחרון נשאר קפוא בלי לזוז.

   "חטפתי ממנו את כובע הוי. אר.סי," נזכר מוטי, "וצעקתי בקשר
   חוץ  : חדל אש. זה אני, מוטי, 1 ב.' החבר'ה ירדו מהטנקים, לא מאמינים שאני עדיין בחיים לאחר שנעלמתי בתוך התופת כמה שעות קודם. כולם חיבקו אותי עם דמעות בעיניים."  
   
 
 


הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה

 הקמת האתר וניהולו ע"י עפר דרורי