דברים שנאמרו בטקס במוצב "לקקן", מסע גדוד 79 לסיני 5/11/2008
אמר המשורר שהחול יזכור,
אך דומה שהחול שכח הכול.
החול שגמע את דם חברינו,
מתעקש עתה, לקבור ולטשטש את זיכרונות
העלומים המשותפים, שאבדו במרחבים האין סופיים.
באנו היו אל החולות האלה,
פארותינו עמוסי פרי,
ליבת גזעינו עטורת טבעות,
מעגלים , מעגלים של 35 שנות.
אנחנו שזכינו בחיים,
מצאנו אהבה, הולדנו ילדים ואפילו נכדים.
הרחבנו דעת וכבשנו פסגות של עשייה והצלחה.
אנחנו התקומה של השואה שהתחוללה כאן אתמול.
אנחנו הצריבה הכואבת של תחושת ההחמצה
של אלה שאבדו באלה החולות.
חזרנו היום אל גושי הבטון הערומים,
עורכים חשבון נפש עם ריבון העולמים.
מחפשים אחריות, סוגרים מעגלים
מקשים קושיות של , אילו ואיך ובעיקר
למה???
שבנו היום אל החולות הנודדים,
להיזכר, ליזכור ולהזכיר
ובעיקר כדי לא לשכוח.
הוספת תגובה