אזכרה שנתית למוני ניצני, 6 באוקטובר 2026

ב-6 באוקטובר 2012 הלך לעולמו מוני (שלמה) ניצני מי שהיה מג"ד 79 במלחמת יום הכיפורים, המג"ד שלנו. מוני שהיה בעל עיטור המופת מאותה מלחמה ובעל עיטור הגבורה במבצע קדש, אחד משני חיילים בלבד שעוטרו בשני העיטורים האלו מאז ומעולם, היה מפקד צנוע, מקצועי ובעל ערכים. כחייל בגדוד עוד לפני המלחמה לא ידעתי כי קיבל את עיטור הגבורה ורק הרבה שנים אחרי המלחמה התודעתי לעובדה זו. גם תאריך הפטירה שלו היה יותר מסמלי, באותו תאריך לועזי בו פרצה המלחמה ובפער של 39 שנים אשר שינתה את חייו לחלוטין גם אחרי החלמתו מפציעות הראש שסבל מהן.

ב-7 באוקטובר 2023, אך לפני שלוש שנים, לא עמד בקרב מפקדי צה"ל אפילו מפקד אחד אשר אמר לעצמו, הגדר היא גדר, אלקטרונית ככל שתהיה, המחבלים חוזרים ומתאמנים על פריצתה, התצפיתניות חוזרות ומזהירות ולכן יש לפרוס את הכוחות בדרך שתמנע את כניסת המחבלים. שוב לא עמדה לנו ההתראה המובטחת ושוב מפקדי אגף המודיעין כשלו כשלון חרוץ, שוב זלזלו בדרגים מתחתיהם ושוב כשלו בתפקידם הבסיסי והוא מתן התראה למלחמה. במקום לפנות את מקומם ולרדת מהבמה בבושת פנים מפקד המודיעין האוגדתי גרר את צה"ל למאבק משפטי של שנה ויותר, רק לא לקחת אחריות! האמת יש לו ממי לקחת דוגמא!

ועדיין תפקידם של המפקדים המבצעיים בשטח, לפעול על פי הבנתם את תמונת השטח ולפרוס כוחות כנדרש גם ללא התראה. חמישים שנה עברו ולא למדנו דבר ומי מבטיח לנו שעוד חמש שנים או עשר שנים המחדל לא יחזור. בצבא מתקדמים מהר מאוד מתפקיד לתפקיד, אין זיכרון ארגוני, לכולם אצה הדרך לתפקיד הבא והפקת הלקחים נעשית במינון נמוך.

מוני בעיני היה מופת לאומץ לב אזרחי ואני משתמש בדמותו בהרצאות שאני מעביר על גבורה צבאית ואזרחית. מוני החליט על דעת עצמו ובניגוד לעמדה של צה"ל כולו להוציא את הגדוד שפיקד עליו ממחנה הגדוד בסיני ,לשטח תחת רשתות הסוואה כי להבנתו, המלחמה בפתח. לא מדובר על ראיית הנולד אלא על אישיות אמיצה והגיון פשוט שפירשו את העובדות אחרת מכל הצבא ובעיקר עמד על שלו ופקד על גדוד הטנקים שלו לעזוב את מחנה הגדוד ולהימנע מתוצאות הפצצה צפויה. פעולתו שהייתה יכולה להתפרש ברחבי סיני כפניקה של מפקד. הודות להחלטתו נמנעו הרוגים בגדוד בעת שמטוסים מצריים הפציצו את המחנה.

המשותף היחיד למלחמה ההיא והנוכחית, שהיום כאז קמו החיילים והמפקדים בשטח והשליכו נפשם להצלת העם, הצטרפו אליהם אזרחים מהשורה אשר רצו דרומה ומערבה לעוטף כדי להציל נפשות.

ואני תוהה עד עכשיו, שלוש שנים אחרי, מה היה לנו, מה קרה לנו ואין לי תשובה אמיתית. חקירה לא מתבצעת, האחראים מתחמקים מאחריות אבל סוף הצדק לנצח, גם אם יתמהמה. מוני חסר לנו מאז ועד היום במצפן הערכי והפשוט שלו כמפקד וכאיש אדמה.