אפי אדמוני סרן בד' מט"ק גדוד 79 שלמה ניצני גדוד 184 שאול שלו אברהם אלמוג חטיבה 14 מלחמת יום הכיפורים

אפי נולד בבריסל, בלגיה בשנת 1954. האם ילידת הונגריה. בין שתי מלחמות העולם משפחתה היגרה לבלגיה, ובזמן מלחמת העולם השנייה – הוסתרה על ידי התושבים המקומיים בכפר בו התגוררה. לימים שלש משפחות מאותו הכפר הוכרו כחסידות אומות עולם, אפי מעיד כי נכח בטקס אשר התקיים בכפר בנוכחות השגריר הישראלי בבלגיה. האב הגיע מסלובקיה, ועלה לארץ בשנת 1938 במסגרת עליית הנער. הוא הספיק לשרת בצבא הבריטי בבריגדה היהודית, ובמסגרת זו הם חיפשו ניצולים יהודים ברחבי אירופה והגיעו גם לכפר שבו התגוררה האם וכך הכירו והתחתנו, החתונה נערכה תחילה בכפר מגורי משפחת האם ובהמשך באנטוורפן אצל רב יהודי. האב, עקב שירותו בצבא, קיבל סרטיפיקט להביא את זוגתו לארץ. הם התגוררו במספר מקומות והשתכנו לבסוף בחיפה. האב עבד בחיפה במכס. בתחילה שנות ה 50 בתקופת הצנע המשפחה עברה לבלגיה למשך כשנה, וזאת כדי לשהות בקרבת הסבא והסבתא מצד האם ושם אפי נולד. בגיל חצי שנה הוא הגיע עם משפחתו לארץ. בחיפה הוא למד בבית הספר רמז ובהמשך למד בריאלי והתקבל לפנימייה הצבאית. מנהל הריאלי היה יצחק שפירא. לאפי יש זיכרונות טובים מחיפה ומהר הכרמל ובמיוחד מהתקופה בה התחנך במסגרת הפנימייה הצבאית. אפי שאף להתגייס לקומנדו הימי למרות שאחיו הגדול אשר גם כן שירת ביחידה, איבד רגל בתאונת אימונים. באוקטובר 1972 אפי התקבל דווקא לקורס טייס ואף עבר את הגיבוש בהצלחה אבל עקב בעיות ראייה מצא את עצמו בסופו של דבר בחיל השריון. הוא עשה מקצועות צריח על טנק פטון M48 ואת אימון הצמ"פ עשה בגדוד 46 חטיבה 401. המג"ד היה גיא כוכבא. המח"ט אברהם רותם. אפי עבר קורס מפקדי טנקים (קמ"ט) ואחרי זה המשיך לקורס קצינים. סיום הפרק של בה"ד 1 לפני המעבר להשלמה חיילית היה בבוקר של יום כיפור. הטנקיסטים בקורס הוטסו לסיני ושם עלו על טנקים אשר המתינו להם במחסני החירום. מכאן אפי מתחיל לספר על קורותיו בזמן המלחמה בגזרת סיני והתעלה. אפי בקי בפרטי הפרטים ומתמצא להפליא במושגים של זמן ומרחב. דיבורו רהוט ומשנתו סדורה גם כאשר הוא מספר על חבריו אשר נפלו במלחמה. ארבעה מהם, אגב, חבריו עוד מתקופת הפנימייה, נהרגו ביחד במה שנודע לימים כ "טנק הצוערים". אפי מתאר כיצד הלוחמים נדרשו לתעצומות נפש כדי להתמודד עם מצבי לחץ כמו גם עם הצורך לאלתר, למשל, תיקון למערכת הנהיגה של הטנק תוך כדי לחימה. אפי וחבריו לצוות התוועדו לראשונה לתופעת טילי הסאגר המצריים. בשלב מסויים הוא עבר לשרת בגדוד 184 גם כן בחטיבה 14. המג"ד היה שאול שלו. ברמה האישית של אנשי הצוות אפי מעיד כי הייתה אינטימיות עניינית אבל הם לא החליפו יותר מידי פרטים אישיים. הם היו צריכים להתמודד עם שהייה ארוכת שעות בתוך הטנק עד כדי עשיית הצרכים, גם כן בתוך הטנק. בהמשך הטנק של אפי נפגע והוא הוטס לבית חולים ברפידים ושם הרופאים שמו לו על הפנים משחה מיוחדת אשר כונתה אז "משחת וייטנאם" ועל ידי כך "הצילו לו את עור הפנים" כעדותו. אחרי תקופת החלמה קצרה בבית חולים בארץ, אפי עבר את ההשלמה המזורזת של קורס הקצינים ובהמשך מילא תפקידי פיקוד והדרכה. הוא השתחרר מהשירות בשנת 1978 וזאת לאחר שש שנים ,כמתחייב מעצם היותו "פנימיון". מאז ועד היום הוא עוסק בעשייה הקשורה למערכת הביטחון. על פי עדותו, דרגתו האזרחית במערכת מקבילה לאלוף משנה. הוא ממשיך ומספר על הקשר רב השנים אשר יש לו ולחבריו לדרך עם משפחות הנופלים אשר היו עמו במלחמה ולא שבו. אפי התחתן עם איריס בשנת 1975. יש להם שלשה ילדים ושני נכדים. כיום הוא נמצא בזוגיות שניה ומתגורר בישוב מודיעין מכבים רעות.