על ירון גבעתי

30 באפריל 2025

דברים שנאמרו על קברו של הטען קשר שלי: ירון גבעתי ז"ל, בקיבוץ מצובה בגליל המערבי. 

 ירון גבעתי היקר לי,                                         

אחי ורעי,

שוב אנחנו כאן, אתה ואני בבית העלמין שבקיבוץ מצובה בגליל המערבי, בפסטורליה של הטבע הנהדר שמסביב, נפגשים למרות שמעולם לא נפרדנו, כמעט 52 שנים כאילו זה קרה ממש לפני רגע קל, נפגשנו לראשונה  בצומת חת"מ על ציר "עכביש" אשר ממזרח למחנה "טסה" גדוד, בצהרי היום השני למלחמה, 8.10.73 אתה עם טנק "מגח" שהיה תקול ותוקן ואני סמ"פ טנקים, שפלוגתו הוכחדה, ומחפש טנק כשיר לחזור ללוחמה, אחרי ליל הבלהות של הלילה הראשון, מאז בעצם לא נפרדו דרכינו, אני מקפיד מדי שנה בשנה, להיות נוכח כאן לצידך בעת הצפירה המפרה את הדממה, כאילו שאנחנו צריכים תזכורת…, 

בצריח טנק המגח שלנו, אתה שימשת כטען-קשר, נחומי פפר התותחן ויוסי והבה הנהג, ההתחברות ביננו הייתה מיידית וצמאים הייתם שלושתכם לשמוע את שעברתי ב 24 שעות שלפני… לא יודע אם זה הרגיע אתכם או גרם ללחץ סמוי ונסתר, בכל אופן הדיבורים לא פסקו בקשר פנים של הטנק, הצטרפנו כטנק אחרון לפלוגה ז' (זיגי ברשת ) בגדוד 79, כאשר המ"פ היה רמי מתן שהוביל בראש. אתה ירון, שהיית צוער בקק"ש (קורס קציני שריון) בשלב ההשלמה החיילית, היית הכי סקרן וחפרן בצוות, רצית לשמוע על הכל בלי להחסיר פרט ומבלי לדלג על קטעים קשים, ואכן ברגישותך הבעת את הפחדים שאפפו אותך, למרות זאת ביצעת את כל התרגולות של טעינת הפגזים בתותח טיפול וטעינה בסרטים את המקלע המקביל 0.3, וטיפול ברשתות הקשר השונות שבאחריותך, בתא קטן מאוד,  לרוב בעמידה כפופה, מעל מכשירי הקשר הנחת מזוודה קטנה בצבע כחול עם  הכיתוב "אל על" בה שמרת על הדברים שהכי חשובים לך, כאשר הציוד שלנו היה קשור בחוץ על סל צריח, כפלוגה אורגנית של שרידי גדוד 79 המקורי של מוני ניצני, ופלוגת הקמ"ט של רמי מתן מגדוד 196 של בית ספר לשריון, כולנו היינו חיילים צעירים בשירות סדיר, עם הרבה מוטיבציה ורצון להילחם למען מטרה צודקת ולמען בטחון אזרחי ישראל וכל בית ישראל, נלחמנו מתוך הטנק שלנו לאורך כל המלחמה, כגדוד החוד של חטיבה 14, ביצענו את כל המשימות ושמרנו על מורל גבוה, לקראת ה 15 לחודש אוקטובר 73, התארגנו במסגרת אוגדתית (אריאל שרון) לקראת מבצע "אבירי לב" ליצירת ראש גשר,  צמוד לתעלת סואץ, צפונית לאגם המר הגדול, לטובת בניית גשר גלילים מעל התעלה והעברת כוחות לחימה לצד המערבי המצרי לצורך המשך לחימה וכיבוש שטחים ורמפות שולטות בצד המצרי, וכיתור הארמיה השלישית, לצורך הכרעה וניצחון במלחמה.  תפקידנו היה להיכנס עם חושך לתוך הארמיה השניה שכבר חנתה בצד המזרחי של התעלה ולייצר ראש גשר בשטח צפונה על מנת שצה"ל יוכל להעביר כוחות לצד המצרי. הקרב היה קשה, הקורבנות היו רבים, תוך כדי פעולת חילוץ באותו לילה, צוות טנק (שי ליפשיץ) ונגמ"ש (אלי מחלב ז"ל), נפגע הטנק שלנו מירי קרוב של טנק מצרי אשר חדר את חזית הצריח, אתה ירון והנהג יוסי והבה לא שרדתם, האש אחזה בכל, הדלק בער והתחמושת בתוך הצריח בערה והתפוצצה, חומי ואני יצאנו מהטנק שרופים וחבולים, הצלחנו למרות האש והירי הבלתי פוסק לחבור רגלית לכוחותינו ומשם בדרך לא דרך לבתי חולים בארץ, וכאן אני עומד מדי שנה כדי לספר לעם ישראל את סיפור הגבורה שלך ירון,  ושל לוחמי גדוד 79 בפלוגה ז' של רמי מתן, בפריצה ל "חווה הסינית" וכיבושה לאחר יומיים נוספים, הקורבן האנושי הוא הכי כבד וקשה מנשוא, 123 חללים לגדוד 79, כולם כאחד צעירים רעננים ומסורים למסור את נפשם למען המולדת, למען הניצחון, שנשארו בחולות סיני צעירים לנצח,

מתוך הספר: "נשארנו שם" , מצטט את דברי המח"ט אמנון רשף:

"גולת הכותרת של לחימת הגדוד במלחמת יום הכיפורים היא קרב ההבקעה בגדה המזרחית של תעלת סואץ, באזור ה"חווה הסינית", בליל 15-16 באוקטובר 73. הגדוד נלחם בקרב לילה קשה ואכזרי, ביחסי כוחות נחותים, כנגד כוחות רגליים ושריון מצרי, לעיתים בטווחים של מטרים ספורים.

תוך כדי הלחימה התגלו מעשי גבורה רבים של הלוחמים והמפקדים. נחישותם וכוח עמידתם של לוחמי הגדוד בשעות גורליות אלה, הם שאפשרו את צליחתה של תעלת סואץ על ידי כוחות הצנחנים והשריון.  

מומחים צבאיים שסיירו בשדה הקרב וניתחוהו הגיעו למסקנה שהקרב שהתחולל ב "חווה הסינית" של חטיבה 14, על כל יחידותיה, היה הקרב הקשה והאכזרי ביותר בהיסטוריה של צה"ל."

המלחמה תמה, אבל……,

המלחמה לא תמה עבור המשפחות השכולות, המלחמה לא תמה עבור הפצועים, השבויים והלומי הקרב, המלחמה לא תמה עבורנו, הלוחמים ששרדו את התופת, כולנו "היינו שם" וכולנו "נשארנו שם",  גדוד 79 איבד במלחמה 123 לוחמים. - יהי זכרם ברוך 

50 שנה עברו ובדיוק ב 7.10.2023, ארע אירוע דומה, אך הרבה יותר חמור, ארגון הטרור חמאס פלש עם שחר מתוך רצועת עזה לתוך מדינת ישראל, כבש והחזיק שטחים בערים ובקיבוצים בעוטף עזה, בו נהרגו כ 1800 חיילים ואזרחים, כ 250 אזרחים וחיילים נחטפו לרצועת עזה וטרם הוחזרו 59 מתוכם, ועוד פצועים רבים, דבר לא נלמד, הצבא המיועד להגן על אזרחי ישראל, יצא לחופש, לקח לו הדממה,  ואין מושיע !!!

מפאת היום הקדוש ביותר עבורי, שזה היום - יום הזיכרון לחללי צה"ל, אני לא רוצה להרחיב, וגם מפאת שאין לי מילים, הכאב עצום ופי יבש,

שחררו כבר את כל 59 החטופים החיים למשפחותיהם והחללים לקבר ראוי בישראל,

ירון גבעתי יקירי, אני עדיין לא מעכל ומקווה שקורבננו לא היה לשווא ומדינת ישראל תחזור להיות פינת אלוהים קטנה ויפה,  השייכת לעם היהודי וחיים בה בשלווה, בביטחון, בכבוד הדדי ביושר ובהגינות, כי באמת - אין לנו ארץ אחרת.

ושלא נדע עוד צער,

נהג: דומם מנוע וסגור מתג 24

סוף

ירון פיק

זכרון יעקב

אפריל  2025