עמוס וינטרוב

 סרן עמוס וינטרוב ז"ל - מפקד פלוגה ח' (חורף) בגדוד 79, חטיבה 14

ריכז וכתב ירון פיק

נולד ב – 11.3.1951
נהרג במלחמת יום הכיפורים
בחזית סיני – 6.10.1973
בן לפניה ושמעון
אח לערגה, אסתר ושלמה

התחנך במוסד החינוכי “גלבוע”. מחנכו ובני כיתתו הגדירו אותו כבעל ראש אנליטי וחשיבה רב-כיוונית, וציינו את כושר הניתוח והזיכרון הפנומנלי שלו.
עמוס התגייס לצבא והוצב בקורס טייס. כעבור זמן הודח, הועבר לשריון והתקדם בקורסים השונים, שאת כולם סיים כ”חניך מצטיין ”.
בתקופת הטירונות נפל אחיו הטייס – סרן שלמה נבות-וינטרוב – בעת פעולה בשמי סוריה. עמוס סירב לדרישת הצבא להעבירו משירות קרבי. שימש מדריך בבית-הספר לקציני שריון  ובאמצע 1972 הוצב בגדוד 79 כמ”פ. (מפקד פלוגה)
אורי, חבר לשירות הצבאי: “שלושה דברים בנו את אישיותו של עמוס כמדריך צוערים וקצין טוב: השקט הנפשי, היושר, כושר ההבנה והזיכרון הבלתי רגילים שלו. השקט הנפשי הישרה ביטחון רב על פקודיו – הוא אף פעם לא הרים קול עליהם. תכונה נוספת הייתה היכולת לבצע באופן מושלם את התרגילים. מבחינת תפיסת החומר וההתמצאות בטנקים הגיע ממש לשלמות.
עמוס עמד להשתחרר ביולי 1973, אך הצבא לחץ שיאריך שירותו בעוד ארבעה חודשים עד לגמר האימון של פלוגתו החדשה. בערב יום הכיפורים עמד לבוא הביתה לחופשת שחרור, אלא שאז הוכרז על כוננות גבוהה ועמוס נשאר בצבא. בשבת בצהריים יצא הגדוד לכיוון התעלה. ככל שהתקרבו לתעלה גברה ההפגזה הארטילרית המצרית עליהם. עמוס התקדם עם אחד-עשר טנקים ונכנס אל תוך מתחם מצרי, שחייליו מצוידים בטילים ובזוקות. עמוס ניהל את הקרב בשקט ובקור-רוח, כאשר לפתע נפגע הטנק ע”י טיל מצרי. עמוס איבד את ההכרה, הועבר לטנק אחר, אך גם הטנק הזה נפגע. הקשר נותק וכל הניסיונות למצוא אותו – עלו בתוהו.
חמישה שבועות לאחר שנפגע, הוכרז עמוס כ”נעדר” ורק לאחר חמישה חודשים, ב11.3.1974-, כאשר נחתם הסכם ההפרדה בסיני, התאפשרו החיפושים במקום בו התחולל הקרב – וגופתו נמצאה, בדיוק ביום בו מלאו לו עשרים-ושלוש.
כעבור מספר ימים הובא לקבורה בבית-אלפא, ליד אחיו שלמה, זכרו לברכה.

מתוך ספרו של חברנו ברטי אוחיון - "נשארנו שם" ( המהדורה המורחבת) סיפורו של גדוד 79 בקרבות התעלה במלחמת יום הכיפורים

פלוגה ח' - הפלוגה של עמוס וינטרוב:

הפלוגה של עמוס וינטרוב כללה 12 טנקים, הפלוגה כונתה ברשת הקשר "חורף", בטנק של עמוס מערכת הקשר לא פעלה לכן החליף טנק עם עמוס טנא, הפלוגה נעה מערבה לכיוון התעלה והגיעה לתעוז "נוזל", כוח הפלוגה פוצל לשניים: כוח אחד נשאר ברכס "נוזל", שכלל את מחלקתו של סידרר ואת כח המג"ד מוני ניצני, ויתרת הפלוגה בפיקודו של עמוס החלה לנוע סביב השעה 21.12 לכוון מעוז "מצת", צפונית למוצב "פורקן", כאשר המשימה הייתה לסייע למעוזים המאויישים "מצת" ו "פורקן". החלה הפגזה ארטילרית כבדה ביותר על הכוח הנע, הראות הייתה קשה ביותר, חלק מהכוח הדליק תאורה של קסנונים ומיד ספג פגיעה מירי טילים ונק"ל (נשק קל), הטנק של הסמ"פ - אלי ששון נתקע בדרך, והטנק של דני שקד נסע לסייע בחילוץ הטנק של אלי ששון,

מוני ניצני מתאר את השעות הראשונות:

הלילה יורד, אנו מותקפים כל הזמן על ידי כוחות חי"ר, חשוך מאד, אני מאבד קשר עין עם הטנקים, ואין קשר בין הגדודים האחרים בגזרה, הקשר עם הפלוגה של עמוס מתנתק, קריאות לעזרה מ "פורקן", יותר ויותר טנקים נפגעים. אנחנו יורים כל הזמן עם התותח והמקלעים אל החי"ר המצרי. חייבים להחזיק מעמד הלילה הזה, אני אומר לעצמי עם כמה שפחות נפגעים ואבדות ולהתכונן לבוקר.

הפגיעה בטנק של עמוס וינטרוב וניסיונות החילוץ:

השעה הייתה 22.00 לערך, הפלוגה נתקלה בכוח חי"ר גדול באזור "מצת". הטנק של עמוס עלה לעמדת תצפית ונפגע מטיל בזוקה. כתוצאה מהפגיעה עמוס עף מהצריח לקרקע ושלושת אנשי הצוות יצאו מהטנק. עמוס, אנגלשטיין ובידר היו פצועים. אלי הררי הנהג לא נפצע.

אלי הררי מתאר את רגע הפגיעה בעמוס:

פתאום נפתחה עלינו אש תופת מהחזית, תוך שניות "בום" בטנק שלנו, עשן, ריח שריפה, אבק, הכל אדום, הכל בלגן, הכל מפחיד. מעמדת הנהג אני מביט לתוך הצריח ולא רואה את עמוס, אני שואל: איפה עמוס? התותחן בידר אומר: עמוס עף מהטנק. אני יוצא מתא נהג ורואה את עמוס שוכב כעשרים מטר לפני הטנק, אני רץ אליו ומנסה לעזור לו לקום ושואל אותו: מה קרה? הוא הספיק לומר לי : "נפגענו מבזוקה וראשו צנח".

מיד לאחר שהטנק של עמוס נפגע, יצא אליו לחלצו - מ"מ 3 - בן עמי תמיר, ונפגע בדרך אליו, צוות הטנק של בן עמי תמיר הבחינו בטנק הבוער של עמוס  וניגשו לסייע, הטנק של בן עמי נפגע, בן עמי תמיר ודב שדה שהיה התותחן נלכדו בתוך הטנק וכעבור כמה דקות הטנק החל להתפוצץ.  לאחר מכן יצא הטנק של מ"מ 2 - משה צאיג,  לכוון הטנק של עמוס. ברגע שצאיג הגיע, העלו את עמוס באלונקה לטנק,  הטען-קשר יוסף אנגלשטיין דיווח שגם הוא נפגע בגב ושהוא לא מצליח לראות, גם הוא עלה לטנק של צאיג, אלי הררי ובידר חזרו לטנק שלהם, הצליחו להניע אותו והתחילו בנסיעה מזרחה, אחרי 100 מטר המנוע כבה , הררי ובידר יצאו מהטנק והסתתרו במבנה סמוך.

המג"ד מוני ניצני נתן הוראה ליעקב עמר לצאת ולגרור את הטנק של עמוס לכוון כוחותינו,

יעקב עמר יצא לחלץ את הררי ובידר, עמר התחבר עם כבלים לטנק של עמוס, הררי  חזר לתא הנהג ובידר עלה על הטנק של עמר.

בזמן גרירת הטנק של עמוס, הטנק של משה צאיג שעזב עם הפצועים, נפגע באזור "סגול 262", מטיל סאגר ועלה בלהבות, אנשי הפלוגה שמעו ברשת הקשר הפלוגתית את מגנהיים וחליפא מדווחים שהטנק נפגע, צאיג נפצע והטנק בוער. אחר כך אבד הקשר מולם. כל השישה נהרגו עמוס וינטרוב, יוסף אנגלשטיין, משה צאיג, יעקב מגנהיים, יעקב חליפא ושבתאי פרל.

עמר תיאר את השלב הזה של גרירת הטנק של עמוס: חטפתי טיל בצריחון המפקד,  בצד ימין נפגעתי ונפלתי פנימה לתוך הטנק. נגמ"ש החוליה הטכנית ואלי הררי חילצו את יעקב עמר לתאג"ד בטסה,

—------------------------------------------------------------------------------------------------------

דברים לזכרו של עמוס וינטרוב מאת חברו יעקב עמר:

אני , יעקב עמאר , הגעתי לפלוגה של עמוס תקופה קצרה לאחר שסיימתי קורס מט"קים. בתחילה הגעתי לפלוגה המבצעית של יוסי ויילר הקשוח מאוד . לאחר מכן הגענו לקו בתעלה כשעמוס היה המ"פ. המעבר מיוסי ויילר לעמוס היה קיצוני ביותר. עמוס ידע להנהיג בשקט, בשלווה ובצנעה בלי לפגוע ובלי רעש וצלצולים. מנהיג מסוג אחר עם קצת הומור מיוחד .זכורה לי מאוד בתעוז בתעלה הביישנות שלו אך זה לא מנע מאיתנו לראות בו מנהיג שכולם ילכו אחריו בעיניים עצומות ובביטחון מלא.

לאחר שסיימנו את הקו בתעלה הגעתי להיות עם עמוס בפלוגה ח' של צמ"פ עם חיילים צעירים בראשית דרכם.

כאן כבר המפגשים בינינו היו ברמה יום יומית וכל ערב בתדרוך . כאן ממש למדתי להכיר את העוצמה של עמוס כמנהיג משכמו ומעלה. למרות שהיינו מט"קים צעירים קיבלנו יחס מכבד כמו כולם , למעט הכינוי החביב "טרונצ'ו"( טירון) שקיבלנו באהבה וברוח טובה.

אהבנו את הרוגע והשלווה  שבה העביר תדרוכים ותרגילים בלי לחץ ובלי צעקות , הכל בנחת , מה שנתן לנו ביטחון והבנו את כוונותיו בצורה הכי ברורה.

זיהינו את המקצועיות ברמה הגבוהה והניסיון של עמוס ולכן סמכנו עליו בלב שלם.

גם ביציאה למלחמה , כשנסענו על זחלים מרפידים לתעלה, הכל נעשה בלי לחץ ואפילו ברוממות רוח וכמובן שעמוס מוביל בראש וכולנו בטוחים שיחד איתו , אנו הולכים לנצח.

כשהגענו לאיזור התעלה , נקלענו להפגזה ארטילרית בעוצמה אדירה שעד אז ראינו כמוהה רק בסרטי מלחמה.

בזמן הירי הארטילרי הכבד , כל אחד התריע לשני לשנות מיקום כדי לא להיפגע. לאחר מכן שרר שקט והייתה אפלה מוחלטת. עמוס בקש לקבל תאורה כדי לראות מה קורה ועדיין לא קיבל. למרות זאת עלה ראשון לעמדת תצפית ומיד עם עלייתו חטף טיל בטנק ונפגע ראשון מהפלוגה. בן עמי תמיר שיצא לחלצו נפגע אף הוא בדרך. לאחר מכן , מושיק צאיג יצא לחלצו, הגיע לטנק והצליח לחלץ את עמוס ואת הטען קשר , יוסי אנגלשטיין. מיד לאחר שהעלה אותם לטנק שלו נפגע גם הטנק שלו מטיל ועלה באש עם כל 6 אנשי הצוות שהיו עליו. כל זאת אני רואה מצריחון המפקד שלי במרחק של כ- 30 מטר ממני.  לאחר מכן קיבלתי הוראה ממוני המג"ד לחלץ את הטנק של עמוס מהשטח לאחור. תוך כדי חילוץ נפגעתי גם אני ונפצעתי.

עמוס יזכר כמ"פ האולטימטיבי, מנהיג ברמה גבוהה בכל רמ"ח איבריו והכל בשקט , בצנעה, בכבוד ובהערכת הפקודים. כולם אהבו אותו ללא יוצא מן הכלל שזה דבר יוצא דופן ולא מובן מאליו..לא פגע באף אחד ולא קנה לו שונאים  רק הערכה וכבוד . אהבנו אותו מאוד. יהי זכרו ברוך אמן.

דברים לזכרו של עמוס וינטרוב מאת כרמלה אבוהרון :

חלפו 52 שנה, מאז המלחמה הנוראה ההיא, אותה מלחמה שגבתה מגדודנו, גדוד 79 -  מאה ועשרים ושלושה חללים, שאתה עמוס אחד מהם.

אי אפשר היה להתעלם מחזותך המרשימה, גבוה,  נאה,  נעים הליכות, אחד כזה שכל חיילת בגדוד הייתה  רוצה שיהיה שלה. זוכרת  איך נכנסת למשרד שלי במפקדת הגדוד ולא הבנתי למה אתה פותח את כל המגירות …. , לימים הבנתי שכל דבר מסקרן אותך, יכולנו לדבר בטלפון שעות, אך כשנפגשנו היית פחות פתוח, הפגנת המון ידע בשיחות שלנו, ידעת הכל,

איש אשכולות, כולך רק בן 21, דאגת לחייליך בפלוגה ח' - חורף, כאילו היו בניך, זכורה לי שבת אחת שנסעת בג'יפ׳ לבקר חייל שלך שחלה ועשית את כל הדרך מבית אלפא לירושלים על חשבון חופשת השבת שלך.

מעולם לא סיפרת על משפחתך אך ליד מיטתך היה מונח הספר על שלמה אחיך ודרך הספר אפשר היה ללמוד על הטרגדיה המשפחתית שעברת.

חיכית לשחרור והיה ברור לך שאתה משתחרר וחוזר לקיבוץ שכה אהבת.

חלפו כבר חמישים ושתיים שנים מאז שנפלת בקרב,  אלפי  פעמים אתה עולה במחשבתי,  אני בטוחה שיכולת להיות  בן זוג אוהב ומכבד, אב מדהים, מאד מצליח בעבודה בכל תחום שבחרת ואהוב על כולם.  לא זכינו לראות את פניך מתקמטות, שיערך מאפיר, נותרת עמוס בן ה 22

 יפה הבלורית והתואר.

דברים לזכרו של עמוס וינטרוב מאת ירון פיק:

בשלהי שנת 72 עם סיום הקק"ש הגעתי כמ"מ טנקים צעיר לגדוד 79 שישב ברפידים, שם פגשתי לראשונה את סרן עמוס וינטרוב ז"ל,  שהיה ותיק ממני ומנוסה בתורת השריון, הדבר הראשון והבולט היה הגובה שלו, הבלורית השחורה הסדורה ויופיו, היה מופנם ושקט, מספיק היה מבט אחד שלו, נוקב וחודר לדעת ולהבין שעשית משהו לא טוב, אין פלא שהיה מושא להערצת הבנות בגדוד, ובכל מקום אליו הגיע, עמוס בלט בשקט הנפשי שלו, מעולם לא שמעתי אותו צועק ומתרגז, הכל נעשה בשקט ובמקצוענות שכל כך אפיינו אותו, מה שגם גרם להערצת החיילים ואנשי הצוות של הטנקים אותו. ככה נראה מפקד בשריון הנותן דוגמא אישית וכל הפלוגה אחריו באש ובמים.

במלחמה הייתי בפלוגה מקבילה של גדוד 79, פלוגה ז', (זייתון) , כך שרק בדיעבד הבנתי ושמעתי על התופת שעברה פלוגה ח' שבפיקודו, בלחימתו בגזרה המרכזית של תעלת סואץ.

ת.נ.צ.ב.ה. לעולמי עד.