אבי אלקיים, זיכרונות מהמלחמה
כמספר חודשים לאחר שחרורי מצה"ל הצטרפתי לצי הסוחר, קרוב ל 8 שנים ביליתי בהפלגות מסביב לעולם כשכל העת ליוו את מחשבותיי הזיכרונות מחוויות המלחמה ההלם הראשוני,: הקולות ,הצרחות,והבכי בקשר של הפצועים בטנקים הפגועים, במיוחד בלילה הראשון בהיתקלות הראשונה של הפלוגה בקומדו המצרי שארב לטנקים בדרכי הגישה לתעלה. זיכרונות שהלכו והתכהו עם השנים הרחק מהבית. מאז המלחמה הקשר עם החברים הבודדים שנשארו מהגדוד ניתק לחלוטין וכל שנה ביום הזיכרון לחללי צה"ל במיוחד לפני יום הכיפורים עולים וצפים הזיכרונות מהמלחמה המלווים ברגשות עצב וגעגועים לחברים שאינם.
זיכרונות מהמלחמה
אבי אלקיים
חשמלאי טנקים בחוליה טכנית פלוגה ח
גדוד 79
לאחר המלחמה
כמספר חודשים לאחר שחרורי
מצה"ל הצטרפתי לצי הסוחר, קרוב
ל 8 שנים ביליתי בהפלגות מסביב לעולם כשכל העת ליוו את מחשבותיי הזיכרונות מחוויות המלחמה ההלם הראשוני,: הקולות ,הצרחות,והבכי
בקשר של הפצועים בטנקים הפגועים, במיוחד בלילה הראשון בהיתקלות הראשונה של
הפלוגה בקומדו המצרי שארב לטנקים בדרכי הגישה
לתעלה. זיכרונות שהלכו והתכהו עם השנים הרחק מהבית.
מאז המלחמה הקשר עם החברים הבודדים
שנשארו מהגדוד ניתק לחלוטין וכל שנה ביום הזיכרון לחללי צה"ל במיוחד
לפני יום הכיפורים עולים וצפים הזיכרונות מהמלחמה המלווים ברגשות עצב וגעגועים לחברים
שאינם.
יום אחד לפני מספר שנים התגלגל
לידי עיתון ידיעות אחרונות ובו פורסמה
כתבה על כנס גדוד 79,במלאות 35 שנה למלחמת יום הכיפורים. הדבר הכה בי כרעם ביום בהיר, באותו
ערב נכנסתי לראשונה לאתר גדוד 79 באינטרנט ההתרגשות הייתה כל כך עזה במיוחד כשהקשבתי להקלטות של רשתות הקשר בלילה של קרב הצליחה בנגמ"ש החוליה טכנית היו שלושה מכשיריי קשר כך שיכולנו להאזין לשלוש רשתות הקשר הפלוגתית הגדודית והחטיבתית בו זמנית.
קולות רבים של מפקדים שנשמעו בהקלטות הזכירו לי את רגעי הלילה הקשה שבין ה15
ל16 לאוקטובר , ליל קרב הצליחה.
באותו לילה בבית ליד המחשב ישבתי והקשבתי
לקולות
הקרבי עד שעות הבוקר,ובאותו היום לא הלכתי לעבודה.
לצערי
בכל המפגשים שהתקיימו לאחר המלחמה לצורך כתיבת סיפורו של הגדוד לא נכחו אנשים מצוות החוליה הטכנית של פלוגתי ולכן החוליה מוזכרת בקצרה בכל מהלך הקרבות
בשנה זו במלאות 40 שנה למלחמת יום הכיפורים
ובעקבות הפנייה ללוחמי הגדוד לכתוב בקצרה
על אוסף סיפורים אישיים לקראת הוצאת ספר הזיכרונות של הגדוד החלטתי לכתוב על מספר
רגעים בלתי נשכחים. במהלך המלחמה.
יום פתיחת המלחמה
כמספר ימים לפני תחילת המלחמה בהוראת המג"ד סא"ל שלמה ניצן פיזרנו
את הטנקים ונגמ"ש החוליה בשטח ליד הבסיס ברפידים מתחת לרשתות הסוואה.
ביום כיפור בצהריים שמענו הדי התפוצצויות רחוקים, יצאנו
מתוך צריפי המגורים והבחנו בשני זוגות מטוסים המנמיכים טוס מעל בסיס חיל האוויר
של רפידים ומשליכים פצצות על הבסיס.
ההפתעה הייתה מוחלטת וגרמה להלם וסערת רגשות כשהבנו שנפתחה אש לאורך
כל קו התעלה .
מיד נתנה הוראה לרוץ אל
הכלים ולנוע לכוון התעלה. מפקד הפלוגה
עמוס וינטרוב הודיע בקשר שנפתחה אש לכל אורך התעלה ושאנו נסע צמוד לכביש תוך שמירת מרחק בין הכלים
עקב חשש מתקיפות אוויריות..
תוך כדי נסיעה לתעלה התגלתה תקלה בטנק הסמ"פ ואנו עצרנו לטפל
בתקלה כשכל הפלוגה יחד עם הגדוד ממשיכים בנסיעה לכוון התעלה.
לאחר כשעה המשכנו בנסיעה לעבר המפגש עם הפלוגה ואז לפתע התפרצו לרשת הפלוגתית
בו זמנית קולות רבים של מפקדי טנקים ואנשי צוות כשברקע נשמעים קולות
ירי, הבנו שהפלוגה נכנסה למארב של חיילי האויב שהצליחו לעבור את התעלה ולהמתין
בדרכי הגישה של הטנקים לתעלה.
היינו בהלם מוחלט ,הקולות שלוו
בצרחות של לוחמים מהכלים שנפגעו ועלו באש,
קולו של אחד ממפקדי המחלקות שדיווח בבכי שחיילי חי"ר של האויב מקיפים ומטפסים עליו. לא עבר זמן רב ומרבית הקולות נדמו.
קבלנו הוראה ממפקד הגדוד להתקדם לעבר
הפלוגה לצורך פינוי נפגעים אך פצצות תאורה של המצרים האירו את הכביש ומיד נחתה
הפגזה כבדה על הנגמ"ש.הצלחנו במהירות
לרדת מהכביש ולהסתתר מאחורי דיונה כשהפגזים ממשיכים להתפוצץ סביבנו.
רק לאחר כשעה ארוכה הצלחנו לחבור לאחד
הטנקים של הפלוגה שפנה נפגעים מאזור
המארב.
שבת 13 באוקטובר
הקרבות ברכס "חמדיה"
באותו יום התנהלו קרבות שריון עם כוחות
מצריים , הטנקים של הפלוגה היו מפוזרים בעמדות בגבעות" חמדיה"
תוך עליה לעמדות ירי וירידה לאחור.
לקראת שעת הצהרים קרא לנו המ"פ ישראל
הייבר בקשר ובקש שנרד לציר עכביש שם ממתינות משאיות תחמושת ונעמיס פגזים
על הנגמ"ש לצורך חלוקה לטנקים שלמרביתם נשאר
מספר מועט של פגזים,.
ירדנו לכביש פרקנו את ארגזי העץ מהמשאית
,פתחנו את הארגזים ושלפנו את הפגזים מתוך הזבילים כך שלתוך הנגמ"ש הכנסנו
פגזים חשופים, , גובה הפגזים היה כך שנאלצנו לעמוד עליהם ולהתכופף כשמדף
הנגמ"ש נשאר פתוח כדי לא להיפגע מהארטילריה הכבדה שכל הזמן נחתה מסביב.
חילקנו את הפגזים תוך כדי הצמדות לטנקים
, כשהגענו לטנק של חגי תור החלטנו לאכול יחד עם צוותו ארוחת צהרים , מצב הרוח של חגי היה
מרומם והוא התגאה במצב הטכני
המעולה של הטנק שלו.
לאחר שתית הקפה הצוות עלה לטנק והתקדם
כמאה מטר לעבר עמדות הירי. לפתע נשמע
פיצוץ חזק מלווה בהבזק ועשן שהתמר מהטנק שנעצר,הבחנו בשני אנשי צוות קופצים החוצה, התחלנו בנסיעה מהירה לכיוון הטנק אך קולו של
המ"פ נשמע בקשר " 9 עצור 9 עצור מיד יש בשטח חולית ציידי טנקים ",
נעצרנו והתחלנו להתקדם רגלית לעבר הטנק
הבחנו בצביקה כוך שהיה מפויח
לגמרי מכוויות מתנדנד ונתמך ע"י הנהג
גבי וקסלר, פנינו אותם לכביש שם המתין רכב פינוי ..
15 באוקטובר לקראת
מבצע צליחת התעלה
באותו יום בבוקר היינו בחניון מחוץ
לאזור הקרבות המג"ד אסף את כל הגדוד
והודיע שצה"ל חוצה הלילה את התעלה והוטל על החטיבה לפרוץ לתוך אזור הצליחה על מנת לאפשר הבטחת מסדרון הצליחה.
דבריו יצרו רגשות מעורבים שהנה סוף סוף
צה"ל לוקח את היוזמה אך מצד שני ניתן
היה לחוש בפחד והחרדה לקראת הבלתי נודע .
באותו יום בנוסף להכנת הכלים לקרב
יכולנו בפעם הראשונה מאז התחלת הקרבות להתקלח בעזרת מכליות מים ו קבלנו לבנים
וגרביים חדשים שנתרמו ע"י מוסדות בארץ.
אלבז החובש סיפר שלא נוכל לפנות פצועים לאחור
לתאג"ד כפי שהיה עד כה ולכן צריך לפנות ציוד שלא הכרחי מנגמ"ש החוליה
, הורדנו מהנגמ"ש את כל חלקי החילוף והעמסנו תחמושת רבה לשלושת המאגים שהיו
בנגמ"ש.
כשהתברר שרק רמוני התקפה
מס 26( רמוני הדף) נותרו במשאית
התחמושת פנינו לישראל הייבר והוא אמר שגם רימוני
הלם מפרקים בני אדם ולהצטייד בהם.
בנוסף החלטנו לצמצם את הצוות ע"י
הורדת שני מכונאים כדי שיהיה יותר מקום לפנוי פצועים.
לפנות ערב עמדנו במסדר מול המ"פ וקבלנו פקודה לכתוב גלויה הביתה הרגשתי כאילו
מבקשים מאתנו לנצל את ההזדמנות האחרונה שתהיה לרבים מאתנו
לכתוב בפעם האחרונה הביתה,
חשבתי על הורי שלא שמעו ממני מאז פרוץ
המלחמה ודאגתי לבריאותם לאחר כל החדשות
ברדיו ובעיתונות על נפילת קו בר לב
ומאות ההרוגים שהיו לצה"ל עד
כה.
עם רדת החשיכה המתנו בתוך הכלים לפקודת
תזוזה,הבטתי בחברי אבי קלימן בפניו נכרה המתיחות , לא דיברנו פשוט התחבקנו
חזק לשנינו היו דמעות בעיניים.
החלנו לנוע בטור ארוך בתוך החולות
במקביל לכביש עכביש ומיד לאחר צומת המפגש
עם כביש האורך של התעלה( ציר לקסיקון)
עלינו שוב על הכביש , כוח הסיור שהיה לפנינו פנה שמאלה לעבר מוצב לקקן וכך הבנתי
שכעת אנו מובילים את כל החטיבה כשבראש הטור טנק המ"פ ישראל היבר
ונגמ"ש החוליה נוסע אחריו.
הלילה היה חשוך מאוד ולאחר כמה דקות של
נסיעה הודיע המ"פ בקשר
"נכנסו לארץ עמלק יש
לשמור על דממת אלחוט מוחלטת "
תוך נסיעה בכביש התחלנו לראות משני צידי
הכביש מחפורות ובתוכן כלי רכב מצריים , מסביבנו היו חיילים מצריים רבים חלקם
התהלכו בשטח ,חלקם ישב על כלי הרכב או סתם התגודדו בקבוצות אחדים עישנו סיגריות, רבים מהם עמדו והביטו בנו אך לא הבחינו שאנו כוח ישראלי.
לאחר כ 20-30 דקות נסיעה לאורך הכביש הטנק של ישראל פתח באש ומיד כל
הכלים בשיירה פתחו באש לעבר החיילים
המצריים ההמומים שעמדו בצידי הכביש.
בצד השמאלי של הכביש עמדה קבוצת חיילים מצריים חמושים ולפני שהספיקו לירות ,אמיל מפקד
הנגמ"ש ואני ירינו לעברם מטווח קצר
מאוד ראיתי את הכדורים הנותבים עוברים דרכם ממשיכים ופוגעים בקרקע ונתזים שוב
למעלה .
מרגע זה החלה מהומה רבה ,כדורים נותבים פילחו
את האוויר מכל הכיוונים, כלי רכב החלו להתפוצץ מסביב והלהבות האירו את
השטח ירדנו מיד מהכביש והתפזרנו בשטח חלק
מהטנקים החלו להיפגע , לאחר מספר דקות
שמענו את צוות טנק המ"פ קורא לנו לעזרה שישראל נפגע נצמדנו לטנק אלבז
החובש עלה לטנק וחזר לאחר כמה דקות וסיפר שישראל נפגע בראש והוא נהרג.
אלבז החליט לא לפנותו לנגמ"ש ובשלב זה הבחנו בתותחן של
ישראל דב בינדמן שנכנס לנגמ"ש
והתיישב בפינה כשביקשנו ממנו לחזור לטנק
הוא סרב והבנו שהבחור פוחד מאוד ולכן הנחנו לו.
התרחקנו מהטנק שנשאר רק עם שני אנשי
צוות וגופת המ"פ בתוך הטנק.
כל העת התנהלו חילופי אש עם מקורות ירי שירו
לעברנו ירינו ללא הפסקה וגם השלכנו רימונים לתוך מחפורות שזיהינו בהם חיילים
מצריים אף שהיו מקרים שהם לא ירו לעברינו.
בשלב מסוים לאחר ירי מאסיבי קנה המאג של אבי קלימן התלהט והתעוות
והמצב היה די מלחיץ עד להחלפת הקנה שנתקע.
כלי רכב - משאיות , גיפים ואמבולנסים מצריים שניסו לברוח מהאזור נורו מיד וניתן היה להבחין
שגם מי שהצליח לקפוץ החוצה נפגע מיד מאש המקלעים של כוחותינו.
כל הזמן הינו בתנועה הייתה המולה גדולה
מאוד, נכנסנו לתוך מערך מצרי מחופר היטב והתערבבו עם כוחות מצריים , טנקים ירו
על טנקים מטווחים קצרים מאוד
ובחושך היה קשה מאוד לזהות את הטנקים שלנו , פחדנו לאבד את הגדוד.
במהלך הקרב אספנו לנגמ"ש שריונאים שהצליחו להגיע אלינו מרביתם היו פצועים
וטופלו מיד ע"י החובש של החוליה
הנגמ"ש היה מלא עד אפס מקום עד כדי כך שנאלצנו לדרוך על אנשים שישבו על הספסלים של
הנגמ"ש כדי שנוכל להמשיך לירות במאגים שבצידי הנגמ"ש..
זכור לי מקרה עצוב כשהופיעו
מספר חיילים שסחבו חייל הרוג הם ביקשו מאיתנו להעלות את גופתו לנגמ"ש
,אמיל מפקד הנגמ"ש סרב בטענה שאין יותר מקום החיילים הופתעו מתשובתו והחלו לצעוק לעברינו,
זה היה רגע קשה לכולנו .
במקרים רבים בלילה הבחנו בדמויות רבות שהתרוצצו
בשטח או הסתתרו בתוך תעלות מכוון שלא היה
ברשותנו ציוד לראיית לילה התקשינו לזהותן אך לא היססנו לפתוח באש לעברם ברגע שכלים אחרים ירו .
באחד המקרים בזמן חילופי אש הבחנתי
במספר דמויות שרצות
לכיוונינו פתחתי באש לעברן ברגע האחרון הבחנתי על רקע התאורה של כלי
הרכב שבערו בשטח שחלק מהם חובשים
קסדות של שריונאים ישראלים, בבוקר כשהגענו לנקודת איסוף פצועים קרא לעברי שריונר פצוע
מהגדוד וספר לי שהיה בין החיילים שרצו
לעבר הנגמ"ש שלנו.
איני יודע באם פגעתי במישהו. אך אירוע
זה גרם לי לצער רב..
לאחר תום הקרבות כשהתברר לי שסיפורים דומים
התרחשו גם ביחידות אחרות במיוחד בזמן קרבות בלילה החלטתי להגיש הצעת ייעול
לוועדה המרכזית להצעות ייעול במשרד הביטחון
שם ההצעה היה "
זיהוי צוותי טנקים בלוחמת לילה"
לאחר כשנה אושרה הצעתי ונרשמה כהצעה
מס 6220 בנוסף הוענק לי פרס כספי של 100 ל"י.
חשתי הקלה רבה שבכך אולי בעתיד הצעה זו תציל חיי לוחמים שנוטשים כלי רכב פגועים מפגיעה ע"י כוחותינו.
לאחר המלחמה
כמספר שבועות לאחר המלחמה החלפתי את אמיל
בתפקיד סמל טכני תפקיד שהיה שמור
עד אז רק למכונאים , נקראתי למשרדו של קצין החימוש הגדודי.
נאמר לי שבמפקדת קצין חימוש ראשי הוחלט
לבחור את החוליה שלנו לייצג את חיל חימוש
בטקס חיילים מצטיינים בבית
נשיא המדינה .
סיפור המלחמה של החוליה
זכה להערכה רבה והעלה את המודעות לחשיבותן ותרומתן של החוליות הטכניות
בפלוגות הטנקים בצה"ל
הביקור בירושלים נמשך כשלושה ימים שהסתיימו בטקס
מרגש של הענקת אות מלחמת יום הכיפורים
בבית הנשיא .
כיום 40 שנה אחרי המלחמה
עד היום הזיכרונות מאותם ימים שבים אלי ולמרות השנים הרבות שחלפו עדיין אני זוכר
את הקולות של כל אחד מחברי לפלוגה כאילו והתרחש הדבר לפני זמן קצר. המלחמה גרמה לי להעריך את החיים ולהבין שהתמזל
מזלי וזכיתי לחוות את כל התופת של המלחמה ולצאת ממנה ללא כל שריטה,אך עם המון עצב על חברי שהקריבו
את חייהם ולא זכו לשוב הביתה.
אני מרגיש עדיין שיש בי כעס פנימי רב על המחדל הגדול שגרם לנו להתחיל את המלחמה במצב של בודדים מול כוחות רבים של האויב..
הלקח של מלחמת יום הכיפורים חייב להילמד בכל הדורות.
אבי אלקיים בנגמ"ש במלחמה