דברים של האלוף (מיל') יעקב ג'קי אבן בכנס גדוד 79

ברוכים הבאים לכנס חשוב זה, ולהשקת ספרו של אילן כפיר "החווה הסינית - קרב השריון הגדול בסיני שהכריע את מלחמת יום הכפורים".

אנחנו נמצאים פה אחרי הפאנל. שמענו את הדוברים ונתבקשתי גם אני להתייחס לנושא, בעיקר מנקודת הראות של מקומה של חטיבה 14 בקרב גורלי זה. לפני שאומר את דברי על חטיבה 14 ומפקדה האלוף המילואים אמנון רשף ולוחמיו, ברצוני לציין שלוש נקודות:

§         הראשונה: שכנס זה בוצע על ידי אל"ם (במיל') רמי מתן מעמותת גדוד 79 במלחמת יום הכפורים, ובהזדמנות זו אני חושב שמגיעה לאמנון רשף תודה על תפיסתו הערכית בהנצחת גדוד 79 לאחר פציעתו של סא"ל מוני ניצני ז"ל - לוחם אגדי בפני עצמו, והקמת גדוד 79 מחדש על ידי עמרם מצנע - אלוף במילואים. גדוד 79 הוא גדוד של לוחמים, מפקדים וחיילים שנלחמו במלחמות ישראל מאז ששת הימים בכל המערכות, הן בחזית הצפון והן בחזית הדרום ויש להם זכויות היסטוריות רבות, וכמובן נלחמו באוגדה 143 - אוגדת הפטונים - אוגדת הצליחה.

סיפור קטן משנת 1965: בביקורים הרבים שהיו בגדוד ה-79 ההיסטורי, ביקר גם ראש אג"ם האלוף עזר ויצמן עם מפקד גייסות השריון האלוף ישראל טל, שגדוד זה היה "הבייבי" שלו ואני הייתי מפקדו. עזר ראה בחדרי, חדר המג"ד במחנה נתן, מפת אחד למאה אלף, המשתרעת על טווח של 300 ק"מ. הוא הביע תמיהה האם הוא נמצא אצל מפקד גדוד טנקים או אצל מפקד כנף בטייסת. מה הם 300 הקילומטרים וחציית תעלת סואץ? שאל עזר. זוהי מטרת האימונים של גדוד 79, עניתי לו, לחימה ארוכת טווח, צליחת התעלה וניצחון על הצבא המצרי. בגדוד 79 לימדנו להילחם וטבעתי אז את המושג "המנהיגות הקרבית" וההמשך ידוע.

§         הנקודה השנייה: התייחסות בקצרה לספר החשוב שלפנינו "החווה הסינית" של אילן כפיר. לוחמי אוגדת הצליחה ומפקדיה פרסמו מספר ספרים חשובים על הקרבות, המחלקות הפלוגות, הגדודים, החטיבות והאוגדה ביניהם הספר "פלוגה י' בסופה" של עופר דרורי, הספר "נשארנו שם", של ברטי אוחיון, ספרו של יאיר ליטביץ "צ-817831", הספר "בנקודת הכובד" שנכתב במשותף על ידי ועל ידי שמחה מעוז, והספר של עמירם אזוב  "צליחה". כל הכותבים, למעט עמירם אזוב הם אנשי גדוד 79 לדורותיהם. ספרים אלה עוסקים בהנצחה, בתיעוד היסטורי,  בתפיסת הדוקטורינה של מלחמת יום הכיפורים. ייחודם בכך שהם משלימים זה את זה ועוסקים בנקודות הדגשה שונות כשריונאים.

ומכאן ייחודו של ספרו של הצנחן אילן כפיר. ספרו הוא מורשת לא בגלל התיעוד ההיסטורי ולא בגלל תיאורי המלחמה. זהו ספר המתעד את גבורתה וגדולתה של החברה הישראלית שנלחמה 300 ק"מ מביתה בקרב אכזרי במסגרת אוגדה 143, ולא רק קרב שחייב ניצחון בכל מחיר, קרב אמיתי של מעטים מול רבים, קרב של חטיבה עם מורל גבוה שאינה מובסת, הנלחמת סביב לשעון בקרבות לילה ויום קשים ביותר, קרב של מנהיגות קרבית עליונה של המח"ט ופקודיו. ספר זה הוא בבחינת צל"ש חטיבתי שצריך להיכנס ככזה לתודעה הציבורית. אילן כפיר - כל הכבוד לך.

§             הנקודה השלישית: חטיבה 14 בקרב הצליחה באוגדה 143 תחת פיקודו של אריק שרון מפקדנו. גם על זה נכתב בהרחבה בספר המשותף "בנקודת הכובד" של חברי שמחה מעוז ושלי.

ומכאן בקצרה מספר דברים. קרב הצליחה החל כאשר פקודת המבצע של "אבירי לב" קרסה בטרם יבשו סימוני התכנית על הניילון שעל המפות.

בסד"כ של אוגדה 143, חטיבת הצנחנים 247 של דני מט, לא הגיעה עדיין. אמצעי הצליחה שהיו אמורים להגיע על צירים מפונים באחריות הפיקוד והמטכ"ל, לא הגיעו גם הם (ועל זה כבר נכתב). החלטתו של מפקד האוגדה אריק שרון לממש את מבצע הצליחה תחת נתונים גבוליים אלה הייתה גורלית. הביטחון שחטיבה 14 המוגברת בפיקודו של אמנון רשף, שתפרוץ ותבטיח את מרחב ראש הגשר, היה גורם חשוב בהחלטתו. ייחודו של קרב זה שהגורל זימן את צוות הפקוד המצוין של מפקדים ולוחמים בעלי ניסיון קרבי ממלחמת ששת הימים ומלחמת ההתשה. רובם מוזכרים בספרו של אילן כפיר.

מבלי לתאר את מהלכי הקרב האוגדתי של הצליחה ברצוני להדגיש את העובדה שההפתעה האמיתית בקרב זה הייתה העדר מודיעין בזמן אמת. בנסיבות אלה עמדה בפני מח"ט 14 הברירה היחידה: להתמודד לבד עם משימה מורכבת, מפתיעה ואכזרית, מלווה באבדות כבדות בכל שלבי הקרב, ולנצח בכל מחיר כדי שאוגדה 143 תצלח ויוקם ראש גשר על ידי חטיבת הצנחנים 247 וחטיבת השריון 421 והקמת מתחם הגשרים בחצר.

ניצחונה של חטיבה 14, למרות שלא ביצעה את כל משימותיה בליל 16-15 באוקטובר, הטעה בקרב זה את ארמייה 2 המצרית, ריתק את הצבא המצרי והחטיבה המשיכה להילחם עד להפסקת האש. היא כבשה את "אמיר" בחווה הסינית ולאחר מכן צלחה את התעלה על גשר הגלילים, כבשה את "אורחה" בצדה מערבי ובזה השלימה את משימתה בהבטחת ראש הגשר של מבצע הצליחה. מבצע זה תרם גם הוא לביסוס מתחם הגשרים - "חצר המוות" - שהיה מכפיל הכוח העיקרי שאפשר את צליחת כוחות פיקוד הדרום - אוגדת 143, 162, 252 ולניצחון הצבאי הגדול ביותר של צה"ל.

המנהיגות הקרבית בקרב הצליחה של אמנון חִלחֵלָה עד לדרגים הנמוכים ביותר שאיתם הוא השתתף אישית בקרב. כל זאת מפורט בספרים שהזכרתי. זהו ייחודה של חטיבה 14 ומפקדה, כפי שמתאר ספרו של אילן כפיר "החווה הסינית", ומעבר לכול  מנציח את לוחמיה הגיבורים שנפלו בקרב.