הספד למוני ניצני ע"י עפר דרורי

מוני ניצני, גיבור ישראל נפטר

הבשורה הרעה הכתה בי וזאת אף שהיו לי כמה התראות. הייתי בקשר עם תלמה בחודשים האחרונים והבנתי שמצבו הבריאותי של מוני מדרדר. זאב פרל (לעולם יישאר מ"פ ו' עבורי) צלצל אלי יומיים לפני הפטירה וגם הוא לא היה איש בשורות ובכל זאת הייתה לי תקווה...

את מוני הכרתי בסך הכול חודש לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים עת הצטרפנו, פלוגת החרמ"ש, פלוגה י' לגדוד. סיימנו אימון לוחם במחנה נתן בבאר שבע וירדנו לסיני כפלוגה מבצעית בגדוד 79. מטבע הדברים אין ממש הכרות בין מג"ד לבין חייל פשוט ובכל זאת אירוע אחד משמעותי ביותר אני זוכר. זה היה מספר ימים לפני פרוץ המלחמה ובצבא הוכרזה כוננות ג' והכל בגלל תרגיל מצרי גדול. מוני אסף אותנו יחד עם שאר חיילי הגדוד לאולם השקם ומסר לנו את עיקרי הדברים. הצבא המצרי נערך לתרגיל גדול, סופו של התרגיל בתעלת סואץ וצה"ל נערך בכוננות מלאה כדי להרתיע את המצרים מלתקוף. אלו היו האמירות הצה"ליות הרשמיות אבל מוני לא הסתפק בהם והוסיף "אבל אני מאמין שזו הולכת להיות מלחמה ונערך בהתאם". אמר ועשה. בניגוד לכל הצבא, בניגוד לכל כוחות האוגדה והחטיבה, יצאנו בהוראת מוני המג"ד לשטח לחניוני יום תחת רשתות הסוואה כי "מוני החליט שתהיה מלחמה". לכן גם לא הופתענו כאשר מטוסים מצריים תקפו בחמש דקות לפני השעה שתיים בצהרים ביום הכיפורים את בסיס חיל האוויר ברפידים ולאחר מכן גם את בסיס הגדוד הסמוך לשדה התעופה. המטוסים המצריים הטילו פצצות על מחנה ריק והיינו אולי הגדוד היחיד בסיני שלא היו לא נפגעים מהתקפה מצרית זו.

לפני מספר שנים בשיחה אתו שאלתי על החלטתו לפנות את מחנה הגדוד כמה ימים לפני המלחמה בניגוד לכל פקודה שקיבל. מוני סיפר לי שכמה ימים לפני המלחמה יצא לסיור בקוו (גדוד 79 היה אמור לתפוס את קוו התעלה ביום א' ה 7 באוקטובר 1973) ואז הוא אמר: "הרמתי משקפת, ראיתי את כל הצבא המצרי ואמרתי לעצמי זו מלחמה".

ניתן להגיד כי מוני הציל חיים כבר בדקות הראשונות של המלחמה.

עברו יומיים של קרבות בלימה קשים ומוני נפצע קשה ופונה לאחור. הגדוד נפגע קשה, רבים היו הנפגעים, ביניהם הסמג"ד יעקב יעבץ שנהרג, מ"פ ו' זאב פרל יבדל לחיים טובים שנפצע קשה ומ"פ ח' עמוס וינטרוב שנהרג וכך גם מחליפו מהגדוד חגי תור.

בעת שהגדוד המשיך להילחם, התחילה המלחמה האישית של מוני בפציעת הראש החמורה שבה נפצע. הפציעה הביאה אתה קשיים מרובים, בריאותיים, אישיים, כלכליים ואחרים במשך שנים רבות ובנוסף כאיוב בזמנו חווה מוני אובדן של אישה ובן.

הקשר עם מוני נמשך שנים רבות במידה כזו או אחרת אבל לפני כעשר שנים התחדש בעקבות כתבה שקראתי עליו וממנה שמעתי קריאה לעזרה. מספר חברים מהגדוד התגייסו לסייע ומאז נשמר הקשר בצורה רציפה. בשנים האחרונות התחזק והתרחב הקשר, הרבה הודות לפעילות של רמי מתן בחיבור חיילי הגדוד מחדש.

מוני קיבל את עיטור הגבורה במבצע סיני. בכתב העיטור נכתב: בשעת הפעולה במייצרים, במסגרת "מבצע קדש" נפתחה אש חזקה על ה-זחל"ם בו פיקד סמל שלמה ניצני. נהג ה-זחל"ם נהרג מיד. סמל שלמה ניצני לקח את הגה ה-זחל"ם ובאש החזקה נסע קדימה, חילץ מספר פצועים שנפלו מ-זחל"ם שנסע לפניו, העלה את הפצועים ל-זחל"ם וכל זאת תחת אש כבדה של האויב. לאחר מכן הפעיל מספר כלי נשק, שהיו בידי הפצועים, נגד עמדות האויב ושיתק אותן. על-ידי פעולה זאת הציל חיי פצועים, וחיי חיילי יחידתו. על מעשה זה הוענק לו : עיטור הגבורה ניסן תשל"ג אפריל 1973, משה דיין, שר הביטחון.

מוני היה אחד מארבעים לוחמים אשר זכו בעיטור הגבורה מקום המדינה.

על לחימתו במלחמה יום הכיפורים קיבל מוני את עיטור המופת. בכתב העיטור נכתב: "ביום 6 באוקטובר 1973 פיקד סא"ל שלמה ניצני על גדוד-טנקים, בגזרה שמול העיר איסמעיליה. הכוח שבפיקודו ביצע התקפות חוזרות-ונשנות על ראש-הגשר המצרי שבגזרה, ובכך שיבש ובלם את מאמץ-הצליחה המצרי. מספר הנפגעים של הכוח היה רב. סא"ל שלמה ניצני בעצמו שקד לחלץ את נפגעיו, על-אף האש הכבדה של האויב. הוא נפצע קשה תוך כדי קרבות הבלימה. כושר מנהיגותו, עמידתו האיתנה, אומץ-לבו וקור-רוחו נסכו ביטחון בקרב פקודיו וחיזקו את רוחם. על מעשה זה הוענק לו : עיטור המופת אייר תשל"ה מאי 1975, מרדכי גור, רב אלוף, ראש המטה הכללי".

מוני היה אחד משני חיילים בלבד בתולדות המדינה שזכה גם לעיטור הגבורה וגם לעיטור המופת.

סיפורו של מוני לא מוכר לציבור, מוני לא היה איש של יחסי ציבור ולא איש של דיבורים ולתהילה זכו אחרים. רק לפני חודש וחצי פורסמה כתבה בידיעות אחרונות המביאה עובדה זו לידי הציבור הרחב.

רבים אלה שהכירו את מוני בתקופות חייו השונות אבל המשותף לכולם שהוא השאיר את חותמו על כל מי שפגש אותו.

אולי סמלי הוא שמוני נפטר ב 6 באוקטובר, יום בו פרצה המלחמה והיום בו השתנו חייו ללא הכר.

מוני היה גיבור ישראל, מהגיבורים היותר בולטים של האומה שלנו שמעשיו למען בטחון מדינת ישראל לא ישכחו. ראוי ההר הזה שגיבור כמוהו ימצא בו את מנוחתו האחרונה בקרבתם של גיבורי האומה האמתיים.

יהי זכרו ברוך.