סערות הלב, לזכרו של דב שדה ז"ל

סערות הלב

יצאתם, אחים שלי , לקרב.

יצאתם, אחים שלי, בלי לשאול.

יצאתם להיות מגן אחרון לפני חורבן,

נתתם את גופכם התם,

נעמדתם כמו עמוד אש ביום דין

מול עמלק הקם עלינו.

נלחמתם כמו אריות אל מול התופת, אל מול האש.

צר לי, אחיי היקרים, כי נותרתם לבדכם,

נעזבתם, אהוביי, עצרתם את החורבן על סף הבית.

אתם, האחים שלי, אתם גיבורים שלי.

נתתם את גופכם התם,

כמו שאמר אח שלי היקר: "אתה יודע מה עשו לאבא ואמא, אני הולך לשריון, שלא ידליקו יותר תנורים".

אתם האחים שלי.

אתם גיבורי התהילה, אני מצדיע לכם.

יצאתם למערכה הכבדה ולא שבתם.

אתם גיבורי התהילה, אתם גיבורי העם הזה.

לא נתתם לרודן זה או אחר לומר לנו מתי לחיות, איך לחיות ומתי למות, כדברי המשורר.

זה היה יום של אז, יום של קרב, שלעולם לא נשכח. אחים, השם מבקש ודורש אהבה. השם משחרר את האדם מעבדותו, השם נותן לו את חירותו, קל להגיע לחירות, קשה לשמור עליה.

אחיי, אתם הדם של המדינה, כי מדינה קונים בדם, כי רק בדמכם עלה אותו אור בוקר, בוקר של כיפורים.

מחר תזרח השמש במזרח ותשקעה לה במערב, אנחנו נחכה לימים של שלום ואהבה.

שלום אחים, שיעלה ויבוא, כי הגיע כבר זמנו.

צר לי, אחים שלי, כי נותרתם לבדכם במערכה הכבדה.

בכל היקר
שמעון שדה