שלושה יצאו לקרב

ענת ביגר השבוע באשדוד, 17.10.2008 19.10.2008 03:29
דאי ומרדר

דאי ומרדר


מלחמת יום הכיפורים הפגישה שלושה חברי ילדות מאשדוד בקרב ב''חווה הסינית'': ישראל מרדר, יוסף דאי ומשה רובינגר ז''ל לציון 35 שנים למלחמת ההיא ולקראת מפגש הלוחמים בלטרון ב- 15.10.08 הסכימו יוסי וישראל לספר את סיפורם האישי שהוא בעצם הסיפור של גדוד 79, של אשדוד ושל ישראל זה סיפור על רעות ואחוות לוחמים בקרב יוסף הציל את חייו של ישראל שהיה בטנק עם משה שנהרג בקרב



הם היו שלושה חברים מאשדוד, שגורלם נקשר במלחמת יום הכיפורים. השלושה ישראל מרדר, יוסף דאי ומשה (מריוס) רובינגר שנהרג בקרב ב''חווה הסינית''. יוסף וישראל חזרו מהמלחמה לאשדוד. 35 שנה הם נצרו את הזיכרונות הקשים מאותו הקרב עקוב מדם. ומלבד בני משפחתם לא סיפרו על המלחמה ההיא.
השבוע, לקראת 35 שנים למלחמה ולפני מפגש הלוחמים ב- 15.10.08 בלטרון (בדיוק 35 שנים מהקרב) הם פתחו את סגור ליבם. זהו סיפור מופלא על חברות ועל אחוות לוחמים. ועל שלושה נערים מלח הארץ שצמחו בחולות אשדוד שיצאו לקרב. קרב שממנו לא שב רובינגר.
''רק בזכות יוסי אני בחיים. הוא הציל את חיי באותו קרב'', אומר ישראל מרדר, בן 54 מאשדוד. ישראל נשוי ואב לשלושה העוסק היום כמנהל שיווק בתחום המשקאות. ישראל הגיע לאשדוד בגיל שלוש בשנת 1957. משפחתו היא מבין המייסדים של העיר. הוא למד ביסודי בבי''ס ''גאולים'' ובתיכון במקיף א' שם פגש את יוסף דאי, שגם הוא בן 54. יוסף יליד באר שבע הגיע לאשדוד ב1967- למד ביסודי ב''נתיבים'' במקיף א' ובפנימיה צבאית. הוא נשוי אב לארבעה וסבא לנכדה חדשה. יוסף הוא בעל עסקים ומוכר היטב לאשדודים רבים הקונים בחנויותיו.
בתיכון מקיף א' הם גם הכירו את משה רובינגר, שנולד ברומניה והגיע עם הוריו לאשדוד ב1961-. יוסף גם למד עם משה ז''ל בפנימיה הצבאית. ''אשדוד הייתה אז קטנה וכולם הכירו אחד את השני.'', אומר ישראל. השניים משחזרים את אימת הקרב ב''חווה הסינית'', הקרב שהתרחש בין ה15 ל- 18 באוקטובר ואפשר את צליחת התעלה והכרעת החזית בדרום. כשהם מספרים על הקרב ועל דם הלוחמים שנשפך שם כמו מים, ניכר בהם שהקרב הזה חי בתוכם. 35 שנה לא סיפרו והדחיקו את המלחמה ועכשיו הם מדברים. הם מטיבים לספר, ולדקדק בפרטים ולהשלים האחד את השני. אך קשה להם יותר לדבר על רגשותיהם.
שלושת החברים מאשדוד התגייסו לצבא בשנת 1972, כשנה לפני המלחמה. בליל שבין ה- 15 וה- 16 באוקטובר הם נפגשו שוב. ב''חווה הסינית.'' מפגש גורלי. שכן יוסף הציל את חייו של ישראל שנפגע אנושות מהרעלת גזים. ישראל ראה את משה על טנק שנפגע ובמו ידיו זרק אותו מהטנק החוצה.
מספר יוסף ''ישראל ואני שירתנו בשריון. הייתי בגדוד 79 המקורי. גם אחרי המלחמה עוד נשארתי כארבע שנים בקבע. במשך 35 שנה התנתקתי לגמרי מהמלחמה רק עכשיו זה מתחיל לחזור לי. הגדוד היה ברפידים. אני שירתתי כאיש חטיבת טכנית שמתקן טנקים. בשתיים בצהריים פרצה המלחמה ויצאנו לקרב. סגן אלוף יעקב יעבץ החליט שנהג הטנק שלו לא מספיק טוב והחליט שאני אחליף אותו. עליתי על הטנק. היינו הראשונים שהגענו לחווה הסינית (מדובר במתחם צבאי מצרי בקרבת האגם המר הגדול שבחצי האי סיני, אליו פלשו כוחות מצריים בתחילת המלחמה. כיבוש החווה הסינית, באחד הקרבות הקשים במלחמה אפשר את מבצע ''אבירי לב'', חציית התעלה והכרעת החזית הדרומית - ע.ב ) וחטפנו פגיעה'' הוא הועבר לשמש נהג טנק של רב סרן ששון ומשם לנגמ''ש חולייה. בליל הקרב שבין ה15- ל- 16 באוקטובר הוא עסק בפינוי פצועים ''היה שלב שבתוך הנגמ''ש היו 30 פצועים''. התופת שלט במקום ויוסף וחבריו נאלצו לפנות פצועים והרוגים רבים אל נקודת טיפול ראשונית. הנגמ''ש שחטף אף הוא פגיעה ישירה המשיך במלאכת הפינוי והעזרה ''לא ידענו לאן אנחנו נוסעים, אבל המשכנו לפנות פצועים'', משחזר יוסף.
לפתע, בתוך האש והתופת הוא פגש את חברו מאשדוד ישראל מרדר. ''אותי המלחמה תפסה ממש לפני סיום קורס מפקדי טנקים'', מספר ישראל, שאף הוא הדחיק את המלחמה במשך 35 שנה, ''הקפיצו אותנו מהקורס לחזית המצרית. נכנסנו לצום יום כיפור אך היינו בכוננות ועסקנו בזיבוד והכנת הטנקים. כך יצאנו כשהחלה המלחמה גדוד 196 של בית הספר לשיריון שהיה מורכב מחניכי קורס מפקדי טנקים וקצינים. בלילה הראשון נכנסנו למארב, קרוב לתעלה. מתוך 12 טנקים בפיקוד סרן נמרוד גאון מאשקלון נותרנו 2 טנקים בלבד. למחרת הוצאתי את נמרוד הרוג מתוך הטנק.
בבוקר גדור 79 שספג מהלומה אז חילקו את גדוד 196 לשניים. חלק הלך ל79- והשאר לגדוד 184.''
ישראל, שהיה טען טנק הוצב בגדוד 79 נכנס לקרבות. פעמיים נפגע הטנק שלו אך הם המשיכו להלחם. בפגיעה הראשונה כשהם נסעו לימ''ח לתקן פגש ישראל את אחיו הבכור שאף הוא נלחם בחזית כאיש מילואים.
''בליל ה15- באוקטובר נקלענו לקרב בחווה הסינית. היינו במצב שהיו 14 אנשים בטנק לאחר שחילצנו חולייה שהגיעה לתקן ונפגעה ופינינו אותם. בנסיגה לאחור נפגע הטנק על ידי טנק מצרי. איתי בטנק היה משה רובינגר מאשדוד. העפתי
אותו מהטנק החוצה. כאשר שכבתי בבית חולים הגיעו אלי לתחקור מהיחידה לאיתור נעדרים לאחר שמשה היה נעדר. וסיפרתי להם שהוצאתי אותו מחוץ לטנק. מאוחר יותר גופתו נמצאה. מיד לאחר הפגיעה קפצנו מהטנק לחפש מחסה. מצאתי לא רחוק מהטנק גומחה גדולה. נכנסנו פנימה חמישה לוחמים. ביניהם היה גם יפתח יעקב (אחיינו של יצחק רבין- ע.ב) יפתח היה פצוע קשה וחבשתי אותו. הוא היה שרוף פגוע ברגליים. גם נהג הטנק והחובש היו פצועים וחבשתי אותם. חיכינו שיפנו אותנו. היינו בלי נשק להתגונן, מסביב טנקים שרופים. אני חטפתי רסיס בראש שבדיעבד הציל אותי כי הוא דימם, אז חבשו אותי עם תחבושת. אבל עד שחילצו אותנו היינו שם חסרי יכולת להלחם ופצועים. מידי פעם הוצאתי את הראש מהגומחה. לפתע קלטתי טנק מתקרב. יצאתי עד חצי גוף ונופפתי לו. לפתע הבחנתי שהם צודדו את הטנק כלפיי מחשש שאני אויב עד שקלטו שאני ישראלי. חילץ אותנו ברטי אוחיון (שכיהן כניצב במשטרת ישראל והשתחרר מהשירות לפני מספר שבועות- ע.ב) לפני שפינו אותנו אמרתי בדיוק איפה יפתח יעקב שוכב פצוע והם חילצו גם אותו''.
למעט התחבושת בראשו של ישראל הוא נראה פצוע קל ''גם לי היתה תחבושת על הראש כמו למפקד האוגדה אריק שרון שנפצע בקרב, אבל נראיתי במצב טוב ולא רצו לפנות אותי לטיפול, למרות ששאפתי גזים מורעלים וחשתי רע. הייתה לי בצקת ריאות'', מספר ישראל בקור רוח, מי שהציל את חייו היה חברו יוסף שנפגש איתו בתחנת הטיפול הראשוני ''להפתעתי אני רואה את ישראל, שאלתי אותו מה קורה איתו והוא אמר לי שיש לו הרעלת גזים. אני מכיר את ישראל לא מהיום ויודע שהוא לא מדבר סתם ושהוא פטריוט ולא מנסה להתחמק מהקרב, כמו שאולי הרופא חשב כשהחליט להשאירו במקום. כי הוא נראה שלם. אז החלטתי שאני לא משאיר אותו, שמתי אותו עליי, רצתי לקראת ההליקופטר שעמד להמריא לבית החולים. בכוונה המתנתי עד שהוא עמד להמריא. צעקתי להם שמדובר בפצוע קשה וכך לקחו אותו'', מספר יוסף על המעשה שהציל את חברו. כשהגיע ישראל לבית חולים במרכז הארץ התבררה חומרת הפציעה שלו ונאמר לו שלו היה מאחר להגיע לא היה נשאר בחיים. הוא היה שבוע ימים בטיפול נמרץ ואושפז לחמישים יום בבית חולים.''
בשנת 2005 סיים ישראל את קורס מפקדי טנקים. הוא וחבריו לקרב סיימו את הקורס בטקס מרגש ביחד עם חיילים צעירים, ''זה היה רגע מרגש במיוחד'', הוא מספר.
בשבוע הבא ה15.10- בדיוק 35 שנים לקרב בחווה הסינית יתקיים טקס ומפגש לוחמים באתר ההנצחה של השריון בלטרון. ובנובמבר ייצאו הלוחמים לסיני לאזור הקרבות. סיור ראשון מאז המלחמה.
לאחרונה החלו להתעורר ולהנציח את חלקם של לוחמי גדוד 79 בקרב על החווה הסינית לאחר שאת התהילה נטלו חייליו של איציק מרדכי וגדודים אחרים וחלקם של לוחמי הגדוד הצניעו. ''הבת שלי נמצאת עכשיו בקורס קצינים והתבקשה לכתוב עבודה על הקרב הזה. היא ביקשה וקיבלה רשות לכתוב על חלקם של לוחמי גדוד 79''.


משה רובינגר ז"ל
 
משה ''מריוס'', בנם יחידם של אליזבט ומרדכי נולד ב- 8.7.53 ברומניה. המשפחה עלתה ארצה בשנת 1961 לאשדוד. משה החל ללמוד ברומניה והמשיך בבתי הספר היסודיים באשדוד ''מוריה'' ו''רמב''ם'', למד שנתיים במקיף א', ובנוסף היה פעיל בגדנ''ע והיה אהוב ומוקף חברים. משה למד בפנמיה הצבאית בצריפין במגמת מכונאות.
התגייס לצה''ל בשנת 1971 הוצב לחיל חימוש כמכונאי טנקים בבית הספר לשיריון. הוא נחשב לחביב ואהוד על ידי מפקדיו וחבריו ואמין מאוד במקצועו. במלחמה נשלח לסיני כמכונאי טנקים. בהפוגות הקצרות בין הקרבות התרוצץ בין הטנקים ומתקן. ב- 16.10 נלחם בקרב בחווה הסינית בגזרה המרכזית של תעלת סואץ. הנגמ''ש שלו שם שימש הן כלוחם והן כמחלץ פצועים, נפגע ומשה עלה לטנק שאף הוא נפגע מאש המצרים. משה נהרג ונקבר באשדוד.


דאי על גשר הדוברות




דאי על גשר הגלילים



הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה

 הקמת האתר וניהולו ע"י עפר דרורי