פלוגה י' - חרמ"ש, במלחמת יום הכיפורים
|
"... היום אני ומשפחתי יודעים יותר, איך הרצל והחברים שלו נהרגו, את מהלך המלחמה ואת לחימתם וגבורתם של הלוחמים. את הלחימה האמיצה של הפלוגה והמחיר הכבד שהיא שילמה צריך להעביר לתודעת הציבור. זה חוב שצריך לפרוע לנופלים, למשפחותיהם וללוחמים שנשארו בחיים. אני מקווה שאתה וחבריך לפלוגה תמצאו את הדרך לכך...". במכתב זה מסכם שלמה ששון, אח של הרצל ששון ז"ל מ"כ מפלוגה י' את תחושתו מקריאת הספר "פלוגה י' בסופה" ואת הביקור שערכו אצלו חברי הפלוגה בחודש אוקטובר 2005.
שלושים ושתיים שנים עברו וכמעט שנתיים של איסוף חומר, גביית עדויות, איתור אנשים ואיתור מפות ישנות כדי שניתן יהיה להשלים את המשימה ולסגור את המעגל הפתוח, מה קרה לפלוגה סדירה במלחמת יום הכיפורים כך שלמחרת היום, לא היתה פלוגה והנותרים בחיים פוזרו בין יחידות אחרות.
פלוגת החרמ"ש י' התחילה את המסלול הצבאי שלה בגיוס פברואר 1973. הטירונות בוצעה בבסיס הטירונים ברפיח ונמשכה כחודשיים ובסיומה המיועדים לחרמ"ש נשלחו למחנה נתן ליד באר שבע לאימון הלוחם. במחנה נתן שכן גדוד 75 של חטיבה 7, שהיה מוגדר כגדוד סיור וכלל בזמנו פלוגת אימון של חרמ"ש ואת פלוגת הסיור של החטיבה (פלס"ר 7). אימון לוחם החרמ"ש התבצע בעיקרו במחנה נתן ובשטח אש 302 מדרום לו. האימון עצמו כלל לימוד מקצועות הנגמ"ש, מסלולי פרט, זריקת רימונים, חבלה, נשק מחלקתי וכן אימון כתת חי"ר, כתת חרמ"ש, מסלולי מחלקות חי"ר וחרמ"ש ואף תרגיל פלוגתי. בנוסף בוצעו מסעות שהארוך שבהם היה מסע 40 ק"מ. האימון עצמו הסתיים בחודש ספטמבר 1973. לקראת סיום המסלול התבצע פרק אימון בשטח בנוי. לשם ביצועו ירדה הפלוגה לעיר קנטרה שכללה רחובות בנויים בצפיפות, בתים שלמים ואפילו תריסים וחלונות בחדרים. פרק האימון הזה היה מאוד משמעותי והיה אחד מפרקי האימון המתקדמים שחייל חי"ר עובר בהכשרתו. האימון כלל טיהור חדר, בית, ואף טיהור רחוב שלם. לקראת סיום האימון נערכו מספר תרגילים משולבים עם טנקים של כיבוש רחוב תוך יצירת ארגז אש (ירי מאסיבי לכל הכיוונים מכל הכלים) והתקדמות רכובה ורגלית. לקראת סיום האימון נערך לפלוגה סיור במוצב התעלה "מילאנו" ב' שהיה צמוד לעיר קנטרה. קיבלנו הסבר מאחד המפקדים על שגרת המוצב, על תעלות הקשר ועמדות התצפית והירי. בסוף הסיור עלינו על סוללת העפר שצפתה על התעלה, ושם קיבלנו הסבר מקצין בדרגת סא"ל ששירת בקו, על המצרים ועל המוצבים שלהם. אחד החיילים בפלוגה שאל את הקצין "מה יקרה עם המצרים יחליטו לעבור את התעלה, הרוחב שלה הוא בסך הכל כ- 200 מטרים". הקצין התבונן בשואל כאילו נסתתרה דעתו ואמר: "ראשית אין סיכוי שהמצרים יעזו לחשוב על ביצוע התקפה, שלא לדבר על ביצוע התקפה בפועל; שנית אם בכל זאת הם יעזו לבצע התקפה (וכאן הוא המחיש את הנאמר בתנועות ידיים הפרוסות לצדדים) חיל האוויר (תוך שהוא מורה בידו הימנית הפרוסה לשמיים) ירד עליהם והטנקים בתעוזים (וכאן הוא הורה בידו השמאלית בתנועה רחבה של פריסת כוחות) יאגפו אותם משמאל ויכסחו להם את הצורה" כל זה נאמר בצחוק ובחיוך של אדם המתאר התנהגות בלתי שפויה של אדם אחר. אחרי תיאור חד-משמעי כזה לא נותר לנו אלא לעזוב את המקום בטוחים ושלמים שהשירות הצבאי שלנו יעבור בנעימים. זה היה כחודש לפני שחלק מחיילי הפלוגה עתידים היו להילחם ואף להיפגע בדרכם לאותו מעוז "מילאנו" ב' בלי שיצליחו לחבור אליו כפי שנצטוו.
בתחילת חודש ספטמבר לאחר סיום פרק אימון הלוחם ירדה הפלוגה לסיני לבצע שירות מבצעי בתעלה. הגדוד שאליו הגיעה הפלוגה (פלוגה י') היה גדוד 79 ("גדוד סופה"), והשתייך לחטיבה 401 באוגדה 252. חטיבה 401 היתה החטיבה העורפית בסיני בחודש ספטמבר 1973. היא היתה פרוסה מביר-תמדה ועד רפידים, והגדוד היה ממוקם ברפידים ממש ליד השק"ם ובית הקולנוע.
חודש השהיה ברפידים נוצל להתארגנות ולקיום מספר תרגילים גדולים, שבהם יכולנו ליהנות ממרחבי סיני, ולבצע תנועה וירי בשילוב הטנקים של הגדוד. כמו כן קיבלנו מספר תדריכים לגבי אופי הפעילות בקו שהיה אמור לכלול את מפקדת הפלוגה, שתי מחלקות בתעוז "טלוויזיה" ומחלקה בפיקוד הסמ"פ בגיזרה הצפונית. עיקר העבודה המתוכננת היה ביצוע סיורים ותצפיות לאורך התעלה. הפעילות אמורה היתה להיות ארוכה ומעייפת אבל שכרה בצידה, חופשה של שבוע שלם אחת לשלושה שבועות. ההרגשה היתה טובה, הרגשנו מקצועיים וגם הצוותים גובשו. היינו מוכנים לשאת בתואר של פלוגה מבצעית ולבצע את הפעילות שהיינו מיועדים לה בתעלה. יש לציין שגם צוות המפקדים בפלוגה לא היה מגובש זמן רב. לקראת הגעתה של הפלוגה לגדוד התגבש סגל מפקדים שחלקו צוּוַת אך ימים ספורים לפני בוא החיילים.
ביום ד' (3.10) הוכרזה כוננות ג' שבעקבותיה בוטלו כל החופשות. המג"ד מוני ניצני, אסף את כל חיילי הגדוד בחדר השק"ם הגדודי וסיפר לנו על התרגיל רחב הממדים שמבצע הצבא המצרי. כמו כן ציין באוזנינו כי הכוננות מוטלת על פי הנחיות הצבא כדי להרתיע את המצרים מפני אפשרות של המשך התרגיל מעבר לתאריך שנקבע עבורו, והפיכתו למבצע "אמיתי" וצליחת התעלה. לאחר שסיים לספר לנו את פרטי התרגיל ויעדיו כולל הערכות המודיעין הרשמיות סיכם את דבריו בהערכה אישית. אני זוכר עד היום את המילים שבהם השתמש מוני "... אני מאמין שזו הולכת להיות מלחמה ולכן אנחנו נערך בהתאם...". ההנחיה הראשונה שנתן המג"ד היתה להוציא את כל רק"ם הגדוד מהמחנה ולפרוס אותו בשטח הפתוח הרחק מהמחנה תחת רשתות הסוואה. באותו יום יצאו הפלוגות הלוחמות ממחנה הגדוד, הטנקים והנגמ"שים פוזרו בשטח בחניון יום והוסוו תחת רשתות הסוואה. שגרת היום היתה די עצלה גם משום ההכנות לקראת הירידה לקו וגם בשל הפיזור שלנו בשטח. בלילה חזרנו לישון בביתנים שלנו במחנה, ובאור ראשון למחרת בבוקר הוצאנו שוב את הכלים לשטח באותה תרגולת של היום הקודם. ביום ה' (4.10) בצהרים לבשנו, כל המיועדים לחופש, את מדי ה-א' שלנו וחיכינו לאישורי היציאה. האוטובוסים כבר הגיעו ואנו עלינו עליהם מחכים שאחד המפקדים יֵרד מחדר המבצעים ויבשר לנו שאפשר לנסוע "לארץ" (כך כונתה מדינת ישראל ע"י אנשי סיני). האישור בושש לבוא עד הערב, אבל עדיין היתה לנו תקווה כי נצא ביום ו' בבוקר. ביום ו' (5.10) בבוקר חזר הסיפור על עצמו - המתנה מורטת עצבים עד לשעות הצהרים - ערב יום הכיפורים. לאחר מספר שעות נוסף הודיעו לנו סופית שלא יינתנו אישורי יציאה. בגלל יום הכיפורים קבלנו אישור לחזור למחנה. חניון היום שבו היינו מצויים בימים האחרונים פורק והכלים הוחזרו למחנה.
כשבוע לפני המלחמה נשלחה קבוצת חיילים מהפלוגה לביר תמדה לגדוד 195, קבוצת החיילים היתה אמורה להיות מחלקה שיועדה לגזרה הצפונית של תעלת סואץ ת"פ גדוד 195. על גדוד 195 הוטל להחזיק את הגזרה הזאת. המחלקה סופחה לגדוד 195 ללא נגמ"שים מגדוד 79, ומונה לה קצין שלא היה שייך לפלוגה המקורית. במהלך המלחמה אשר תפשה את החיילים בביר תמדה, עסקו חיילי המחלקה בעיקר בליווי שיירות של דרגים וחילוץ פצועים והיו תחת פיקוד גדוד 195. איש מחיילי המחלקה לא נפגע. בנוסף שלחה הפלוגה דרך קבע לוחמים ליחידת חילוץ טייסים בשדה התעופה רפידים הסמוך לבסיס. כאשר פרצה המלחמה היו ארבעה מחיילי הפלוגה בכוננות בשדה התעופה ברפידים. במהלך המלחמה ולקראת סופה הצטרפו חיילים נוספים מהפלוגה ליחידת החילוץ.
ביום שישי (5.10) הורגשה אווירה מתוחה באוויר, בוצעו מסדרי כוננות, נבדק הציוד על גבי הנגמ"שים והחיילים שוחררו למבני הפלוגה ולבית הכנסת.
ביום שבת בבוקר - יום הכיפורים, לקראת השעה 1000 בבוקר נקרא המ"פ יחיעם ששון למג"ד וקיבל תדריך קצר שעיקרו, צפויה התקפה מצרית בתעלה. משימת הפלוגה היא לחבור לגדוד 9 הפרוס בגזרה הצפונית של התעלה ולפעול במסגרתו בתוכנית "שובך יונים", כאשר התוכנית תצא אל הפועל. חיילי הפלוגה הוזעקו כהקפצת כוננות מבית הכנסת ומהמגורים, ולקראת השעה 11:00 לאחר התארגנות חפוזה במשטח הנגמ"שים נערכה הפלוגה ליציאה והחלה בתנועה לכיוון הקו מערבה. עוד לפני תחילת התנועה ובמהלכה מועברים שני חיילים מהפלוגה להיות נהגי נגמ"ש בפלוגות הטנקים ונגמ"ש נוסף עם מפקד ונהג מועבר למפקדת הגדוד כנגמ"ש מג"ד. השדרה הפלוגתית כללה 9 נגמ"שים. נגמ"ש המ"פ, נגמ"ש הסמ"פ שהיה בפועל נגמ"ש של מחלקה 2, שלושה נגמ"שים של מחלקה 1, נגמ"ש של מ"מ 2 ושלושה נגמ"שים של מחלקה 3. הנגמ"ש העשירי של הפלוגה נשלח להיות נגמ"ש מג"ד מיד לאחר תחילת התנועה. נגמ"ש החוליה הטכנית הועבר לפלוגה אחרת עוד לפני תחילת התנועה וצוותו עלה על נ"נ וסגר את השיירה.
הפלוגה נעה בשדרה פלוגתית לכיוון מערב על הציר המחבר את רפידים עם טסה. את הפלוגה הוביל המ"פ יחיעם ששון.
מפת המעוזים בתעלה ותנועות הפלוגה לכיוון התעלה - סדר התנועה, ג-מ"פ בראש לאחריו מחלקה 1, סמ"פ, מחלקה 2, מחלקה 3 וסוגרת החוליה הטכנית-9
תנועת הפלוגה מערבה לכיוון התעלה
במהלך התנועה מערבה כאשר הפלוגה נעה לצד ציר הכביש מתוקף ההוראות המחמירות שאין לנוע עם רכב זחלי על הכבישים כדי לא להורסם, עוברים ביָעָף 4 מטוסי סוחוי מעל הפלוגה במהירות רבה ממזרח למערב. החברה מתלבטים האם אלו מטוסים שלנו או של האויב – הרי הם באים ממזרח למערב. דני וינגרוד מ"מ 1 פוסק "מטוסי סוחוי מצריים". היו אלה היו המטוסים אשר הפציצו את שדה התעופה רפידים ומטרות נוספות באזור. יחיעם המ"פ מורה לפלוגה לעלות על ציר האספלט כדי לאפשר תנועה מהירה יותר. הוא מאיץ במפקדים להגביר את מהירות הנסיעה ולפתוח רווחים, הנגמ"שים דוהרים במהירות המכסימלית שלהם. בקשר מתחילים להגיע דיווחים על תקיפות אוויריות. כאשר הפלוגה מתקרבת לטסה רואים חיילי הפלוגה את העשן השחור שעולה מהמחנה (מפקדת גדוד 184 של חטיבה 14 שאותו היה גדוד 79 אמור להחליף למחרת היום ב- 7.10.73). מחנה טסה הופצץ מספר דקות קודם לכן ואחת הפגיעות היתה במכלי התדלוק של הגדוד.
עם התקרבות הפלוגה לבלוזה קרא המ"פ למג"ד 9 (יום טוב תמיר) בקשר, דיווח לו על מקום המצאו ועל כך שהוא בתנועה אליו וביקש הוראות. מג"ד 9 נתן הוראה שמחלקה בפיקוד סמ"פ תנוע לכיוון צפון האי אל-בלח (מוצב "מפרקת") לחבירה עם פלוגה ל' של גדוד 9 ושתי מחלקות בפיקוד המ"פ ינועו לעיר קנטרה ויחברו למוצבי "מילאנו".
פיצול הפלוגה לשלושה כוחות באזור התעלה
בפועל תוך כדי תנועה פוצלה הפלוגה לשלושה כוחות. הכוח הראשון כלל את נגמ"ש המ"פ בפיקוד יחיעם ששון עם שלושת הנגמ"שים של מחלקה 3 בפיקודו של המ"מ אריה מלינצקי. כוח זה נשלח לאזור קנטרה במטרה לחבור עם מוצב "מילאנו ב' " – אותו מוצב שבו ביקרו חיילי הפלוגה כחודש לפני כן במסגרת אימון הלחימה בשטח בנוי, ושם גם שמעו עד כמה התקפה של המצרים היא שגעון בלתי אפשרי...
אזור ההתקלות של הפלוגה ופגיעת הנגמ"שים
הכוח השני כלל את מחלקה 2 עם שני נגמ"שים. על נגמ"ש הגור פיקד הסמ"פ גלעד דשא ועל נגמ"ש המ"מ פיקד אביהו שפירא. הכוח נשלח לחבור עם מעוז "כתובה". הכוח השלישי כלל את מחלקה 1 בפיקוד המ"מ דני וינגרוד ונשלח לחבור למעוז "מפרקת".
כוח המ"פ עם מחלקה 3
נגמ"ש המ"פ ועוד 3 נגמ"שים של מחלקה 3 נסעו לכיוון קנטרה במטרה לחבור למוצבי "מילאנו". בהתקרב הכוח לעיר נפתחה אליו אש כבדה של נשק נ"ט ומקלעים. המ"פ הורה על הסתערות תוך ירי. נגמ"ש המ"מ, אריה מלינצקי נפגע בפאתי העיר בפגיעה ישירה וכל צוותו נהרג. ההרוגים בנגמ"ש זה היו: המ"מ אריה מלינצקי, המ"כ הרצל ששון והלוחמים יאיר אדר, יהודה מלכה, אהרון ערגי, הרצל ברגיג ואלי כהן. נגמ"ש המ"פ המשיך בתנועה תוך אש לתוך העיר קנטרה כאשר הלוחם שמעון לוי נפגע בנגמ"ש ונהרג. נגמ"ש הסמל, נטע שפירא, נפגע אף הוא, ושלושה מהלוחמים נהרגו, מפקד הנגמ"ש נטע שפירא והלוחמים איתַי ידעיה ושיטרית יצחק. לוחמים אחרים נפצעו, והצוות שנותר לרבות ההרוגים והפצועים עבר לנגמ"ש הגור של שלמה הירט. מייד אחר-כך נפגע גם הנגמ"ש של שלמה הירט, ונתקע בשטח מוקף כוחות מצריים. שני לוחמים גיורא נאור ואורי גוטליב התנדבו להזעיק עזרה רגלית. גיורא ואורי הלכו רגלית מספר קילומטרים ללא מפה ובלי להכיר את הגזרה (כאמור הפלוגה טרם הספיקה לרדת לקוו) עד שהגיעו לתעוז "מרתף" שהיה נטוש. ממנו הצליחו ליצור קשר עם תאג"ד גדוד 9 אשר הנחה אותם כיצד לחבור אליו רגלית. בתאג"ד הם מצאו שני טנקים ללא מפקדים וסיפחו את הטנקים אליהם במטרה להגיע לפצועי מחלקה 3 שנשארו בשטח. התנועה לשטח היתה בחושך מוחלט כאשר גיורא ואורי יושבים בצריחי הטנקים כמפקדים ומנווטים אותם לכוח הפצוע שנשאר מאחור. לאחר החבירה לכוח והעמסת הפצועים על הטנקים פונו הפצועים לתאג"ד. מהכוח שנכנס לקרב וכלל את נגמ"ש המ"פ ושלושת נגמ"שי מחלקה 3 נשאר תקין רק נגמ"ש המ"פ אשר הצטרף לכוח של חטיבה 460 שתגברה את הגיזרה. בקרב זה נהרגו אחד עשר מלוחמי מחלקה 3 של הפלוגה.
כוח הסמ"פ עם מחלקה 2
נגמ"ש הסמ"פ של גלעד דשא ונגמ"ש מ"מ 2 של אביהו שפירא נעו על ציר "לכסיקון" צפונה לכיוון קנטרה ומשם באיגוף צפוני על ציר "אשר" לכיוון מעוז "כתובה". בשעה 16:30 לערך נעו שני הנגמ"שים בפיקודו של גלעד דשא הסמ"פ באזור תחנת הרכבת הישנה של קנטרה משני צידי גבעה, ושניהם נפגעו באותו הזמן ממארב חי"ר מצרי ששכב לצד הכביש. הנגמ"ש של גלעד הסמ"פ קיבל פגיעה ישירה בצריחון המפקד. כתוצאה מהפגיעה נהרגו המפקד גלעד דשא וכן שני לוחמים שהיו בתא הלוחמים, יהודה ירד והרצל סופר. אביהו המ"מ שהיה על הנגמ"ש השני נפגע תוך כדי ההסתערות ונפל לתוך הנגמ"ש, מרבית חיילי הנגמ"ש נפצעו. נדב לחמן שהיה לוחם בנגמ"ש המ"מ קפץ לצריחון המפקד של הנגמ"ש והשיב אש לכיוון המארב תוך כדי תנועה עד שנחלצו מאזור המארב. שני הנגמ"שים חילצו את עצמם מאזור המארב לתאג"ד. בקרב זה נהרגו הסמ"פ ושניים מלוחמי מחלקה 2 של הפלוגה.
כוח מחלקה 1
מחלקה 1 בפיקודו של דני וינגרוד נעה מערבה לכיוון מוצב "מפרקת". בקרבת התעלה ירדה המחלקה מציר הכביש אל הדיונות במגמה לחבור לפלוגת הטנקים של גדוד 9. הטנקים של הפלוגה היו עסוקים בקרב ולא פנויים ליצור קשר עם מ"מ 1. מחלקה 1 ממשיכה בתנועה ועולה על מארב מצרי, נגמ"ש המ"מ נפגע ראשון מרימון שהוטל לתוך תא הלוחמים. חלק מהלוחמים נפצע והנגמ"ש מושבת. צוות נגמ"ש המ"מ כולל הפצועים עוברים לנגמ"ש הסמל של אבינועם מורדיש. שני הנגמ"שים ממשיכים בלחימה כאשר נגמ"ש המ"מ (במקור של הסמל אבינועם מורדיש) נפגע שוב, מושבת והצוות נוטש אותו תוך מסע רגלי לחילוץ הפצועים. לאחר זמן מה מחליט דני המ"מ לנסות להפעיל את הנגמ"ש הפגוע שנית ומצליח, הצוותים של שני הנגמ"שים כולל הפצועים עולים על הנגמ"ש וחוברים לנגמ"ש הגור של המ"כ דני גבריאל. נגמ"ש הגור נשלח עם ההרוגים והפצועים לתאג"ד והנגמ"ש של דני המ"מ חוזר ללחימה בדבקות מדהימה לביצוע המשימה המקורית, הגעה למוצב "כתובה". בשלב מסויים בלילה לאחר חבירה עם גדוד טנקים 198 מורה מג"ד הטנקים לנגמ"ש לחזור לאחור. מאוחר בלילה חוזר הנגמ"ש לבלוזה ושם מארגן דני וינגרוד מחלקה חדשה מהנגמ"ש שלו ומהצוותים הנותרים של מחלקה 2 שגם הם הגיעו לבלוזה. נגמ"ש הגור של מחלקה 1 בפיקודו של דני גבריאל חוזר מפינוי הפצועים לבלוזה ומסופח לסיירת מטכ"ל לימים הבאים.
למחרת היום הכוח המאולתר של דני מצטרף לגדוד שקד בנסיונותיו לפתיחת הציר למוצב בודפסט. הכוח נתקל בקומנדו מצרי, מתפתח קרב מטווחים קצרים ביותר, כאלו שלא מאפשרים למקלעי הנגמ"ש לירות בגלל חוסר "בהנמכה", הלוחמים זורקים רימונים והנהגים מנסים לדרוס את הכוח המצרי שמסתער עליהם. במהלך ההתקלות נפגע דני וינגרוד מ"מ 1 ונהרג ומספר לוחמים נפצעים. נהג הנגמ"ש של דני, הרצל זכריה מצליח לחלץ את הנגמ"ש מתוך המארב עד לכביש ומשם הנגמ"שים נחלצים לתאג"ד.
מהיום השלישי למלחמה מתפזרים לוחמי הפלוגה שנשארו בין יחידות לוחמות אחרות באזור כמו פלוגת צנחנים מילואים, פלוגה סדירה של גדוד שקד, גדוד טנקים 184 וגדוד טנקים 79 מחטיבה 14, מפח"ט חטיבה 14 , תאג"ד 460, יחידת החילוץ של חיל האוויר בשדה התעופה רפידים ועוד. לוחמי הפלוגה המפוזרים ביחידות השונות לא מפסיקים להלחם. בתאריך 18.10 נהרג מ"כ מהפלוגה אבינועם מורדיש בקרב, מערבית לתעלה באזור צומת צח במסגרת לחימתה של פלוגת צנחנים מילואים של בנצי ויינר שסופחה לחטיבה 217. בתאריך 10.11.73 נפטר לוחם הפלוגה אליעזר שפכט מפצעיו. אליעזר היה הפצוע הראשון של מחלקה 1 ביום הראשון של המלחמה. בתאריך 25.11.73 נהרג הלוחם פנחס בומביגר בעת תקרית אש מערבית לתעלה בעת שהיה בעמדתו.
פלוגה י' מגדוד 79 התחילה את המלחמה כפלוגה מגובשת, מאומנת ומוכנה לכל משימה. לוחמי הפלוגה השתתפו בקרבות הבלימה הקשים שבהם גם התפרקה הפלוגה. חיילים מהפלוגה לחמו במסגרות שונות במהלך כל ימי המלחמה. בגיזרה הצפונית בניסיונות החילוץ של מוצב "בודפסט", ובניסיונות החילוץ של מעוזי התעלה "מילאנו", "כתובה" ו-"מפרקת". בגיזרה המרכזית לחמו בקרבות על פתיחת ציר "עכביש", בליל הפריצה ובקרבות לכיבוש ראש הגשר בצד המערבי של התעלה. בגיזרה הדרומית השתתפו לוחמים מהפלוגה בבלימת המצרים ובהשמדת כוחותיהם לרבות המצור על ארמיה 3. לוחמים אחרים מהפלוגה השתתפו במסגרת יחידת החילוץ של חיל האוויר בחילוץ פצועים ובחילוץ טייסים שמטוסיהם נפגעו. עם תום המלחמה הוקמה הפלוגה מחדש. המ"פ יחיעם ששון היה הקצין היחידי שהיה בפלוגה לפני המלחמה ואסף סביבו לאחר המלחמה לוחמים שהיו מפוזרים ביחידות רבות שונות במרחבי סיני. הפלוגה היתה שותפה ללחימה בגדה המערבית של תעלת סואץ במסגרת מלחמת ההתשה, שהתנהלה אחרי המלחמה ובאחזקת הקו מול המצרים מערבית לפאיד. הפלוגה יחד עם שאר כוחות צה"ל פינתה את הגדה המערבית של התעלה בתאריך 13.2.1974, וחזרה לשגרת אימונים באזור רפידים לאחר כחמישה חודשי לחימה ואחזקת קו.
פלוגה י' איבדה שמונה עשרה מחייליה במלחמה ושלושים ואחד מלוחמיה נפצעו. רוב הפצועים פונו לבתי חולים בארץ, חלקם החלימו וחזרו לפלוגה, חלקם המשיכו להתמודד במשך שנים עם פציעותיהם הגופניות והנפשיות.
ספר המתאר את קורות פלוגה י' במלחמת יום הכיפורים ומבוסס על עדויות הלוחמים יצא לאור באוקטובר 2005 וחולק למשפחות הנופלים ולחברי הפלוגה.
אתר לפלוגה י' נמצא בכתובת:
http://www.plugayod79.org
כתב: עפר דרורי