הספר "צ-817831" - שתי הפתעות ואחת שאיננה הפתעה

שתי הפתעות נגלו עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים, האחת היא עצם פתיחת המלחמה על אף ההערכה לסבירות נמוכה, שעליה הוקמה ועדת החקירה הידועה כוועדת אגרנט, ומצבו של צה"ל ומחסני החירום שלו ערב במלחמה. נושא זה זכה לספרים ולמחקרים רבים. ההפתעה השנייה היא כיצד פעלו הכוחות הסדירים וכוחות המילואים שהוטלו למלחמה בשלביה הראשונים במאמץ לא מתוכנן במיוחד, לסכור את השיטפון שפרץ את הגבולות. הפתעה שנייה זו של אופן הלחימה הנחושה והאמיצה של כל הלוחמים, איננה בעצם הפתעה. הלוחם הישראלי כבר הוכיח את נחישותו וכוח עמידתו במצבים קשים גם בעבר, החל ממלחמת העצמאות. גם העורף אז נתן כתף באופן שהו ידע לספוג את בשורת הנופלים הרבים במהלך מלחמת יום הכיפורים, עד שפרצה המחאה הציבורית לאחר המלחמה על ההפתעה הראשונה.

ספרו המרגש של יאיר ליטוביץ, "צ-817831 בחזית הדרום במלחמת יום הכיפורים" הוא ספר חוויתי שמתאר את הלוחם הבודד והמפקד הזוטר, מפקד מחלקה ומפקד פלוגה, המוטל לא פעם לקרבות קשים בתנאים קשים של מחסור בתמונת המודיעין של הקרב, מחסור בתחמושת ובאמצעי לחימה אחרים, ועם זאת מבצע את המוטל עליו ממש עד כלות, ולא מהסס בלחימה.

סיפורו של יאיר, הכתוב בגוף ראשון, מתאר את המלחמה החל מהגיוס, בעת שהיה בתורנות ברפת במושב שבו גר, עבור דרך הימ"ח שהנחיל מפח נפש, הנסיעה על שרשרות עד שדה הקרב סמוך לתעלת סואץ, הלחימה העזה שהתחוללה, שבמהלכה חדל גדוד הסיור 87 להתקיים עקב האבדות הרבות, חבירת השרידים לגדוד 79 והמשך לחימה עד סיומה של המלחמה. עוד בספר על כנס ההנצחה של חללי הגדוד כעבור 32 שנים, ועל טיול מאורגן לשדה הקרב משני צדי התעלה בנובמבר 2008. בכל פרקי הספר נחשפים ההרהורים והמחשבות שבמהלך הקרבות ובשנים הרבות שחלפו מאז, כאשר נושאים שונים ממשיכים לעלות בזיכרון ללא הרף.

הספר מסתיים בפסקה המתארת את סיום בטיול:

"התנהלתי לאִטִי לעבר האוטובוס. חשכה ירדה על מוצב "לקקן" ועל גיא ההריגה. החושך העלים את תמונות המחזה, והמסך הורד. האוטובוס החל לעשות דרכו לקהיר. כמה חבל שהחושך אינו באמת מוחק הכול. כמה נפלא זה היה יכול להיות. מגיע למלחמה ההיא שתימחק ותעבור מהעולם ללא שריד וזכר. מגיע גם לנו. אבל החושך לעולם מכסה על המראות רק עד הזריחה. החשכה שכיסתה את ארץ גושן לא כיסתה על ההֶאָרָה, שהאירה את מה שרציתי כל כך לשכוח ולא יכולתי."

מקור הכתבה